אני לא אוהבת סיפורי אימה, אתם יודעים אנשי זאב, מפלצות,
זומבים. אבל מה שאני כן אוהבת זה ערפדים, איך שהם מהפנטים
במבט, פיתוי בא להם בקלות והם שונאים שום, כמוני.
מחר אני הולכת לראות אחד, לא אמיתי זה בסדר, בסרט. דני הזמין
אותי לסרט אימה של ערפדים, בטח חשב שאני אפחד. אני דווקא יכולה
לראות את זה, אנחנו בסרט, רואים ערפד, אני מצחקקת והדפוק חושב
שהשתדעתי. הסיבה היחידה שאני הולכת איתו זה כי משעמם לי ואין
לי עם מי ללכת.
טוב, את יודעים מה? מאוחר ואני הולכת לישון.

שיט, כבר שבע וחצי ואני מאחרת להסעה.
"אמא, קחי אותי לביה"ס בבקשה".
"מה קרה?"
"פספסתי את ההסעה".
"אז קחי את הרכב, ביטלתי הרצאה היום"
"סבבה".
יצאתי מהבית לכיוון המכונית ונכנסתי, הייתה לי מן הרגשה כסאת,
אתם יודעים לפני שקורה משהו? עזבו, זה לא משנה.
התחלתי לנסוע. אני אומרת לכם, נהיגה זה דבר משחרר. כל פעם שאני
מתעצבנת אני לוקחת את הרכב למקום בצפון העיר שהיו עושים שם פעם
מירוצים, נותנת גז ולא מפסיקה עד שיש סיבוב... יום אחד באמת לא
הספקתי לקחת את הרגל מהגז בזמן וכמעט הרגתי אותי ואת חבר שלי
לשעבר, עכשיו אתם מבינים למה לשעבר.
הגעתי לביה"ס, GOD איזה משעמם פה, אני צריכה הרפתקאה, קצת
אדרנלין בדם.
אני נכנסת לשיעור ספרות, תירו בי...
היום הזה כל כך משעמם, למה אלוהים עושה לי את זה?
הגעתי הביתה, אכלתי חביתה, התקלחתי, התלבשתי ויצאתי שוב עם
האוטו, הפעם לכיוון דני. וואי, אני שונאת את הכבישים של היום,
אף אחד לא יכול לחנות בחנייה שלו? עוד כמה סיבובים כאלו ואני
דופקת את הרכבים שבצדדים בכוונה.
דני נכנס לרכב והגענו לקולנוע, קנינו כרטיסים והתיישבנו
במקומות.
המסך נפתח... כמה פרסומות? אי אפשר להתחיל את הסרט?

וואו, כמה אקשן, הדם הזה מזה לא אמיתי, השיניים... הפנינים
הלבנות, אני מלטפת את המקום בו הניבים צריכים להיות בלי שאף
אחד יראה ומרגישה כאילו אני בתוך הסרט. אאוץ', מה זה? השן שלי
חדה, איך לעזאזל יכול להיות. ביקשתי סליחה מדני ויצאתי למראה.
שנייה, וואו איזה יופי, הן חדות. ת'אמת, ברגע הזה אני בטוח
חולמת. אני יוצאת מהשירותים לכיוון האולם, נכנסת ומתיישבת.
הערפד הזה כל כך מעניין, סתכלו על העיניים שלו שמסתכלות עליי,
וואו, הוא מסתכל עליי. איזה ענק, אני מהפנטת ערפד בסרט. וואו,
אני חולמת מוות, נראה לכם שזה אמיתי? היי, הוא מהנהן לכיווני
ואני צובטת את עצמי לראות אם אני חולמת, אאוץ', צבטתי חזק
מדי.
אני נכנסת לתוך המסך ומטיילת עם הערפד, פששש איזה יופי פה,
לפחות רואים הכל בתלת מימדי. והוא מזה חמוד ומזה נחמד.
טוב, פה אני צריכה להסביר, כשבנות אומרות חמוד זה "גבר, אתה
נראה טוב" וכשאנחנו אומרות נחמד זה "עזוב, אין לך את זה... אבל
יש לך אופי טוב".
מה אמרתי? הא, הוא היה מזה חמוד ונחמד, העיניים האלו והעור
הלבן הזה כמו קצפת, אני נזכרת בגלידה והיא מזכירה לי צעצועים
וילדים קטנים מעצבנים שבא לי לשים בחצר שיצרחו עד מח ו...
ו...
"תתעוררי, נו הסרט נגמר".
"מה, ישנתי?" אבל הצביטה, הרגשתי אותה.
"כן, זה כאילו נעלמת לאנשהו, כמעט ולא הרגשתי אותך".

אנחנו יוצאים מהסרט, אני נכנסת למכונית, הפנינים הלבנות נראות
קצת ארוכות במראה... אוני מסתכלת על עורק הדם של דני.