"שונאים אותי, אם אני אמות לאף אחד לא יהיה איכפת"..."כך ניר
אמר", סיפרה אלינה בעודה מתעדת את האירועים שלפני,
עיניה נצצו כיהלומים, דמעות חדות זלגו מעיניה... עיניים מלאות
כאב,
זועקות לנחמה, לחיבוק...
אלינה הייתה ידידתו הטובה...

ניר צריך היה להתגייס בעוד שבועיים,
"ניר נחגוג לך כאן את מסיבת הגיוס?" אמרה סבתו...
והוסיפה, "לא אני מניחה שלא, ניר... אל תלך, ניר, ניר, נירררר
תענה לי ניר בבקשה זו סבתא שלך... אל תלך קח אותי איתך... ניר
תענה לי" בדמעות מלאות כאב... הגרון נחנק, מלאת כאב שאין לו
קץ... אין לו סוף...וגם לא יהיה...

ויקי, כמה שהיא אהבה אותו, לא רצתה למחוק את ההודעות הכתובות
שהוא שלח לה,

- אני אוהב אותך נסיכה שלי, ניר -

מי ידע... מי ידע שההודעות לא יוסיפו להישלח...

הכל התחיל ביום רביעי,
ניר התקדם לכיוון ביתו של שי חברו הטוב, השעה הייתה 19: 30, מי
ידע שזוהי הפעם האחרונה שהוא מסתכל על החתול אשר שכן במשך
חודשים מספר מתחת לבית, זועק לאוכל...
אלמוני תפסו מאחור... ניר בתגובה, תקפו.
החלה ביניהם קטטה, ניר ניסה להתנגד, אך לשווא...

האלמוני דקרו בכל רמ"ח אבריו...
ניר שכב, משוטט דם, נאבק על חייו...
מנסה לקום, אך אין ביכולתו...
שומע קולות של מכוניות נוסעות...
ולפתע הבזק אור בדמיונו אשר מבשר לו כי זה הסוף, מלאך שולח לו
את ידיו... אך לא, ניר המשיך להילחם... עוד כמה שניות... ובהן
במקום לראות את המלאך ראה את אהובתו, את ויקי...
"אני אוהבת אותך כל כך מתוק שלי... "
"אני חייב להגיע אליה... אני חייב לגעת בה, להרגיש אותה, ויקי
אל תתרחקי... לא ויקי... אני אוהב אותך..." אמר לעצמו בלב...
ובדמיונו מדמיין כי שולח ידו אליה על מנת לגעת בידה גם כן...

הוא מתקרב... הוא נוגע...

הפעימות החלו לפעום בחוזקה... בכל פעימה אמרו מילה אחת...


"זוהי............"

"שעת.........."

"המוות........."



שקט מוחלט...
ניר הפסיק להילחם, ניר נכנע...