כששאלתי אותו למה, מה בדיוק עבר לו בראש באותם רגעים.הוא פשוט
שתק, השפיל מבט כאילו הוא כרגע על ספסל הנאשמים מנסה להתחמק
מהצלמים. היה ברור לי שזו שאלה מטומטמת אבל הייתי חייב לשאול
כאילו זה בכלל זה לא היה תלוי בי כאילו מישהו אחר לגמרי שאל את
השאלה הזו ואני פשוט צופה בו מהצד מחכה לתשובה בקוצר רוח.ככה
המשכנו לשבת בחדר שלי שותקים לא יודעים מה לומר מחכים כבר
שיקרה משהו אחר. כל המצב הזה היה פשוט לא טבעי, הרי לפני
יומיים כל פעם שהיינו ביחד לא סתמנו את הפה לרגע. אתם מכירים
את ההרגשה הזו, שהחיים שלכם פתאום הופכים לסרט. מעין הרגשה
שאתה כוכב של אופרת סבון או סרט מתח, בטלוויזיה של איזה חוצן
מעולם אחר.

כבר ביום הראשון בעבודה הזו התחברנו ממש טוב אני יובל וניר.
כמה ששנאתי את העבודה הזו אהבתי את האנשים האלו, זו היתה סיבה
יחידה לא להתפטר.כבר ביום הראשון קבענו ששלושתנו נשב על "בירה
וחמוצים" באיזה בר. הם שאלו אותי אם אני מכיר בר טוב ומיד
הצעתי את הגולדן אז קבענו.

ישבנו שם שלושתנו היה נהדר השיחה זרמה בכיף. תמיד חשבתי שכבר
יש לי מספיק חברים ואני לא צריך עוד, פתאום הבנתי שחברים אף
פעם אין מספיק. נהניתי בערב הזה ואפילו גם פגשתי מישהי ממש
חמודה, שללא הדירבון של יובל בחיים לא הייתי ניגש אליה. עם
החברה האלו הרגשתי שונה מעין הזדמנות לפתוח דף חדש. אנשים שלא
מכירים אותי שלא יודעים כמה אני ביישן עם בחורות זו היתה
הזדמנות נוספת שלי להראות שונה תמיד יש אותי עם החברים
מהילדות, אותי עם החברה, אותי עם החברים החדשים, כל פעם
הזדמנות לברוא את עצמך מחדש, אך תמיד צריך לשים לב שכל העולמות
המקבילים האלו לא יתנגשו.

הכל קרה אצלי בחדר אני יובל וניר, הורדתי מעליי את האקדח הנחתי
אותו במגירה ויצאתי מהחדר לשירותים. הדבר הבא שאני זוכר זה
הפיצוץ ומיד לאחריו את ניר שוכב על הריצפה עם כדור בתוך הראש.
לעולם לא אשכח את העיניים שלו, כמה שהן היו פתוחות בבעתה. תמיד
דיימינתי את המתים עם עיניים עצומות לגמרי ממש כמו בכל סדרות
המשטרה שגדלתי עליהן. התחלתי לבכות לצעוק לצרוח יובל פשוט ישב
בפינה של החדר על הריצפה מסתכל על ניר. שנינו שקועים במחשבות
איך החיים נהרסו נגמרו בשנייה אחת. רגע לפני היו לי חברים,
עבודה, טלפון של בחורה חמודה. רגע אחד אחרי ניר שוכב לו על
המיטה שלי עם כדור בתוך הראש. מה אני אגיד להורים שלי, מה נספר
להורים של ניר. למה לא הוצאתי את המחסנית החוצה. מה יהיה עם
יובל האם הוא הולך לכלא עכשיו. מה איתי אולי גם אני הולך לכלא,
זהו נגמרו החיים. איך אני כל כך שקוע בעצמי שאני בכלל לא חושב
על ניר. המסכן הזה מת גם אצלו נגמרו החיים.