זאת הייתה התקופה שלה
הכל יצא ממנה בהתפרצות
משפטי הרגע עזבו אותה בשיטפונות
היא הרגישה שהיא מעל
הרגישה שהיא האחת והיחידה
היא ידעה שהיא בשיא שלה
אין אף אחד שיכול להפריע לה בדרכה

ולי לא היו רחמים
אני לא התייחסתי

והייתה שרה
ידעה לשיר ממש טוב
ידעה לרמז על כך
במיטתה
וכשנטלה קפה
ברגעותו של בוקר
כחוש הייתי בהגשתו
בקרבתו לפה שלה
ואם הייתי דוחק
מצווה
רחמיי היו לרגעים
כואבים
נשכחים

ואז היא החלה לכתוב
וקסמיה נמזגו
בכמויות
עוצמתה נראתה ברבים
וגמלו לה
בשירתה
סומנה בהתעוררותה
(הרי אין דבר - כמו מה שבא)
בלכתה
חשו להציע את הונם
כשכל אוני וקול שאוני
נשכחים ממני שוב
אל מול גופה העירום

קיבלה היא מחמאות
שבחים הגיחו
חתומים בשטרות
ובמכתבים
מרטו אנשים את שיער ראשם
נדחקו אל מול צילה
והיו שרק שרקו
פיזזו לה את מרכולתם

ואני
קובר ראשי אל תוך כרית
קצה הפדחת
בירכה אותה לשלום
שוכח את ריחו של יום
שנגוז
ונעור בה פתאום

ובערב
פורטת צלילים על נבל
ואני השומע
לא חוזר על המילים
אל מול ערגתה
יושב מכופף
דרך שבר חלון
תכיר שפתותי
תדע את זעף מבטי
לא נרגע

ולמחרת הקפה
ששוב נמזג ומוגש
לפה הקטן
בידי מקדם  
דוחפו קלות
שתדע
שתמצוץ

קול גמיעה
נחלש מולי
היא בציפורניה
מתחננת לעוד
אין בכוחי להסדיר
הבקשה
כבר עייפתי מרגעי
מאמץ מזדמן
כשתפסה אותי
למרגלותיה
רצתה אותי שוב
אל מול שעות הזריחה

והתרפקות לא מיומנת
הנאה לא מוכרת
שוב תנסה לגרגר זאת בלשונה
אולי תצליח להשיג בתחינותיה
להרגיש את עוזה
להספיק את רטיבותה
של הטיפה שנפלה

ואני שלוקח ממנה את הספל הריק
כף ידה עוד לחה בליטוף אהבה
צועד במתינות לחופה השנייה

שם בחדר הקט
קול ריסוק שוב נשמע
רסיסיו הקטנים
ניתזים מכף רגלי היחפה
ואני שוב שואל
האם אי פעם
גם אהבתי

אותה?

כלום
לא זרקה לי מילה
בלע
לא פגעה ישירות
תמיד
עיניה חומקות
חיוכה הוא
סתור
עלם אחר

ורק בין קירות
דרך המזג הזה  
יכולתי
חלקים שנדמו
ידעו לספר
שברים חדים
ציירו אותי
שוב
לחדר הזה
היא אמרה לי
לחדר הזה
כבר אין מקום להיכנס

אז לא מושלם
ולא משולם
ולא

והיא?