לפני שנים רבות, בממלכה דוממת ושקרית,
הם חיו.
פיקציה מרהיבה לעיין
אך רחוקה מהלב.

בלילה, בין השמיכות
הם חשבו,
בקריאת התרנגול
הם לא התעוררו.
וביום, ביום הם תמיד
חלמו.


מן פיקציה שכזאת. אהבה יפייפיה,
חדה.
ואני רק עמדתי מהצד וחשבתי.
חשבתי על מה היה קורא אילו...
מן פיקציה כואבת,
שהתגלתה.

היא נבנתה ונבתה והרכיבה
חומה, אהה
חומת ברזל אטומה וקרה.
הנסיך נשאר נסיך והנסיכה נסיכה.
רק הפעם בפיקציה שונה.

בין גבול השנאה לאהבה היא התרוצצה,
בין הזכרונות לשיכחה,
היא כאבה משכה ופגעה.

היא נבנתה ונבתה והרכיבה
חומה, אהה
חומת ברזל אטומה וקרה.
הנסיך נשאר נסיך והנסיכה נסיכה.
רק הפעם בפיקציה שונה.


הוא נשאר בארמון המפואר,
לקולות התרנגולים. והנסיכה;
הלכה.
הלכה למקום שבו היא הייתה שמחה.