אני הולכת ברחוב ומרגישה כבולה, הולכת לישון ומרגישה כבולה,
נכנסת למקלחת ומרגישה כבולה נושמת ומרגישה כבולה... כבולה
אלייך...!
לפני שנה וחצי הכל התחיל. הכרתי אותך וישר הבנתי מי את ומה את,
שאת הנפש התאומה שלי, שזהו, מצאתי אדם שאני באמת יכולה לסמוך
עליו, בנאדם שכיף לי איתו. אך במשך הזמן טעיתי וגיליתי שקרים
רבים, שקרים לא קלים, שקרים כואבים שפשוט שברו הרסו את ליבי
הקט.
למרות שקרים אלו החלטתי לתת לך ניסיון נוסף, היה לי כיף,
נהניתי, הקדשת לי את החיים שלך בדיוק כמו שאני הקדשתי לך.
ופתאום, אחרי 8 חודשים, תראי מה קרה, פתאום הכל השתנה, הכל
התבלה.
אני מרגישה כאילו את נוזלת לי מבין הידיים, נעלמת לי מהחיים,
והדבר היחיד שיישאר לי ממך זה הצלקות שבליבי.
פתאום אחרי שהכרת אותו, התחברת לחברים שלו ונקשרת לעוד 2 חברות
שלך - שכחת ממני, אני נמצאת פה רק כשהם לא פה, כי את הרי יודעת
אני נמצאת פה תמיד והם לא תמיד... אני תמיד אשאר פה כמו מפגרת
ואחכה לך, תמיד אשב ואמתין שמהמלכה תתפנה פה... די, נמאס לי,
אני חייבת לשים לזה סוף... אך  אני לא יכולה...
אתם בטח שואלים למה?
אני כבולה בשלשלאות!