[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א. בר
/
השיננית שלי

מאז שהייתי ילד זה תמיד היה אותו סיפור - פעם בחצי שנה, ביקור
אצל השיננית, נו... זאת שמנקה את השיניים עם מכשירים חדים.
כבר 20 שנה שאני נמצא אצל אותה אחת ונראה כאילו ה- 20 שנה הללו
לא שינו בה דבר.
בעוד כולם השתנו והתבגרו, נראה הי כי סבטלנה שלנו מתעלמת
מהשנים שעוברות ונשארת אותה אישה אפורה שתמיד הייתה, עם מבטא
רוסי כבד, הרבה מסה, שיניים מתפוררות, הדברים הרגילים.
כל מי שמכיר אותה יודע שאצלה הנחות, אם באת לקבל טיפול אתה
תקבל אותו, גם אם תצטרך למות בשביל זה. בכל פעם שראיתי את ארגז
הכלים שלה נזכרתי מה הולך לקרות - היא עומדת להוציא מברג גדול
בעוד אני עומד להתעלף... אני אוהב להתעלף.
במבט אחורה, זה די ברור שהתחברתי אליה. נכון, היא רוסיה
קשת-יום ואני כל כך לא, אבל עם השנים אי אפשר שלא להתאהב בה.
אבל אולי, בעצם, זה רק אני... שנמשך לטיפוסים משונים. אולי.

אני כבר מבוגר, אבל עדיין מתרגש בכל פעם שיום הטיפול מתקרב.
כמו ילד שקיבל סוכריה, אני יודע שאני עומד לפגוש את הנפש
התאומה שלי - דכאונית, ממש כמו שאני אוהב.
אני מגיע לקבלה, סופר את הצעדים, "על מה היא עומדת לספר לי
עכשיו?" אני מהרהר לעצמי, ואולי היא תספר לי איך היא מענישה את
בעלה בכל פעם שהוא מתנהג לא יפה, מה שהיא תמיד עושה אחרי שאני
מתאושש.הגעתי לקבלה - "שלום, אני פה בשביל בדיקת השיניים, אצל
סבטלנה." פקידת הקבלה הביטה בי, חשבה לרגע וענתה: "...סבטלנה
מתה, לשמחתנו. מחליפה אותה השיננית החדשה שלנו. חדר 6 בבקשה."
השתתקתי. כל כך הרבה מידע בפעם אחת.
"מ... מ... מה? מה מתה?!", נבהלתי. "מה חשבת? האישה הייתה
בת... הרבה... היא עברה כל כך הרבה בחיים, חוותה שתי מלחמות
עולם, קונגרסים ציוניים, הגיע הזמן למשהו קצת יותר... טרי."
לא האמנתי שיום כזה יגיע. סבטלנה שלי... למה הלכת?! תמיד אמרת
שאת נולדת בזמן הלא נכון, תמיד ציינת שאת נפש של איילה שכלואה
בתוך גוף של רוסיה זקנה. תמיד האכלת אותי בשטויות האלה, ואני
תמיד האמנתי-לא האמנתי שדברים כאלה יכולים לצאת ועוד מפה כזה.
"טוב, אני מצטער לא ידעתי, לא ניחשתי..." גמגמתי, "לא משנה...
מהר מהר תכנס לחדר 6 - מחכים לך."
התקדמתי לעבר חדר 6, חושב לעצמי מי כבר תוכל להכנס לנעליה
הגדולות של סבטלנה המיתולוגית.
נכנסתי לחדר, וראיתי אישה עטופה חלוק לבן, כשגבה מופנה אליי.
שמתי לב שהיה לה שיער בלונדיני גולש ויפה.
"שב בבקשה, תרגיש בנוח", שמעתי את קולה של השיננית. היה לה קול
נחמד, צעיר, מלא חיים, סקסי אפילו.
התיישבתי בלי לחשוב פעמיים, ועצמתי את העיניים, מחכה לרעש
המסור.
הרגשתי את השיננית מתיישבת קרוב אליי, על הכסא הקטן שלה. פתחתי
את הפה לרווחה, מרגיש את ידיה מכוסות הכפפות של השיננית נכנסות
לפי.
לא ידעתי אם לפתוח את העיניים או להשאיר אותן סגורות - המגע
שלה היה שונה, לא רגיל.

"איה מתבקשת להגיע לקבלה", נשמע קול מהכריזה, והשיננית שלי
יצאה מהחדר. "איה..." חשבתי לעצמי, "שם של כוסית". מצד אחד
הייתי מת לראות אותה, ומצד שני פחדתי להתאכזב. אם כבר טיפול
לפחות שיצא לי משזה משהו.
שמעתי את הדלת נפתחת ועצמתי את עיניי שוב. "אני מצטערת על
ההמתנה, תודה שהמתנת בסבלנות", שמעתי את קולה של איה שלי. ברגע
זה, התחשק לי לפקוח את העיניים ולקפוץ עליה. אבל רציתי לראות
אם היא תעשה את הצעד הראשון... אפילו שהיא שיננית ואני סתם
איזה אחד! מה היא כבר יכולה למצוא בי...?
הטיפול נמשך. לא עברה דקה והתחלתי להרגיש את ידיה העדינות של
איה מעסות את החניכיים שלי, ברכות ובחושניות, בצורה שאינה
משתמעת לשני פנים.
"אתה יודע... " היא אמרה, "יש לך את החניכיים הכי יפות שראיתי
מעודי, וראיתי הרבה חניכיים".
חייכתי בלב.
"את בטח אומרת את זה לכל החניכיים שאת פוגשת, נכון?!" שאלתי
אותה, צוחק.
"ודאי שלא... רק אם יש להם הרבה כסף", היא צחקקה בקולה העדין,
ממשיכה למשש לי את החניכיים. היא החלה ללטף לי את החיבור בין
השיניים לחניכיים, ידעתי שהיא מבינה,
היא לא סתם שיננית... מדובר פה בניסיון של שנים.
עברו בי צמרמורות, במקומות שלא הכרתי בעבר, ידיה של איה ליטפו
אותי בכל אזור הפה, כשהיא לא פוסחת על הלשון ואפילו לא על
החניכיים התחתונים.
הייתי בגן עדן.

הרגשתי שאני לא מסוגל יותר... שלחתי את ידי באיטיות לכיוון
הכסא, בלי שהיא תרגיש, מכוון את ידי לאיפה שאמור להיות אחד
מהמקומות הצנועים שלה.

יצאתי מגן בעדן ברגע שהרגשתי את הגוף שלי מוטח מהכסא ופוגע
ברצפה בחוזקה.
הרגע היפה נעלם.
התאוששתי וקמתי מהרצפה, מביט לכיוון שלה. היא באמת יפה, עיניים
כחולות כהות, אפלות וקרות, כמו גופה.
ידעתי! הרגשתי משהו שונה - בצורה בה היא מדברת, נוגעת, ממששת.
היה בה משהו רע אבל לא הצלחתי להבין מה בדיוק.
"אני מצטערת, אבל אני פשוט לא יכולה", היא הביטה בי. "תראי אני
מצטער לא הייתי צריך, אני יודע שאת לא יכולה לערבב עסקים עם
הנאה", הבטתי בה בחזרה.
"הו לא, אני לא מדברת על עסקים, אני מדברת על הנאה. אני פשוט
לא יכולה להרוג אותך ככה, כשאתה חסר הגנה".
"להרוג אותי?? אבל... אבל למה?" הסתכלתי עליה. זה שום דבר אישי
היא אומרת, זה רק כי אני המטופל הראשון היא אומרת. אבל המילים
עוברות באויר בעוד אני מריץ את כל החיים שלי לפניי.
הרכנתי מבט, כרעתי ברך לעברה, "בבקשה בבקשה! אל תהרגי אותי!
אני רק בן 25... עוד לא הספקתי כלום!! אני אתן לך מה שתרצי,
אני אהיה העבד שלך, השפחת מין שלך רק בבקשה אל תהרגי אותי!".

"טוב, אתה יכול לקום אני לא מתכוונת להרוג אותך. כשאני חושבת
על זה עכשיו, סבטלנה אמרה שיש מישהו אחד שהיא רוצה שאני אשאיר
בחיים, והיי, היא תארה מישהו בדיוק כמוך - חלש, פתטי, מתמסר
בקלות. כנראה שזה יום המזל שלך, חבר".
הרמתי את הראש, נדהם. "מה?... מי?... איך?" גמגמתי, יחד עם עוד
כמה חלקי מילים.
"אתה לא תאמין מה 20 מיליון שקל יכולים לעשות לבן אדם...
חירפנו אותה לגמרי, אני אומרת לך, הבחורה יצאה מדעתה! תוך שבוע
היא כבר בהונולולו, מבלה. היא שילמה לי 20 אלף דולר בשביל לטפל
בכמה עניינים לא גמורים פה בקליניקה".
לא ידעתי מה להגיד. אני לא יודע מה השתלט עליי באותו הרגע, אבל
הצלחתי להגיד לה רק - "אפשר להצטרף?"
היא חייכה. היא ניגשה לארגז כלים, זהה כמעט לזה של סבטלנה,
והוציאה שני אקדחים - עוזי, חדשים, נוצצים.
העיניים שלי נפתחו פתאום. שמחתי שדווקא אני מתחבר לטיפוסים
משונים.

כשהשוטרים הגיעו אנחנו כבר מזמן לא היינו שם.
תוך 5 דקות טיפלנו בכולם שם ונעלמנו, עבודה יסודית לכל הדעות.
כן כן, מהיום אני לא איזה סתם אחד... אלא סתם אחד עם אקדח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תגידו מין
הסתם כי מין זה
לא סתם.



-נימפומנית הוגת
דעות


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/04 8:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. בר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה