הזמן נעצר מנסה ללכת
אני יושבת וחושבת
שבסוף, אחרי הכל
זה לא משנה בכלל
כל מה שנשקיע בחיים
כל מה שנתאמץ בשבילו
נחרוש ימים
לא יהיה שווה כלום בסוף
כי לא משנה כמה נעבוד
הכל תמיד יפול
שום דבר לא משנה כשמגיע הסוף
לא משנה כמה חלונות נפתחו
הסוף תמיד קרוב יותר מההתחלה
ואנחנו אף פעם לא נקלוט
כשהכל יתפרק כמו שרשרת דומינו
או כמו מגדל קוביות של ילד קטן
שמתפרק
בלי מעצורים
והבכי מציף את העיניים
כי יש את הרגעים האלה
שבהם מבינים
שהכל התמוטט
או לפחות יתמוטט
מתישהו
הכל חייב להסתיים
המגדל,
הדומינו,
החיים.
ובסוף, כלום כבר לא משנה.
In the end it doesn't even matter |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.