הייתי רוצה פעם אחת לרחם על עצמי.
הייתי רוצה לשקוע בדיכאון מבלי שאף אחד יתערב.
הייתי רוצה לבכות בלי סוף ולהסתובב עצובה.
רק לקצת זמן... שבוע, שבועיים...
הייתי רוצה להיות לבד בבית, לשמוע שיר ממש מדכא ולחתוך וריד.
להבין על מה מדברים כל אותם דיכאוניים שטוענים שהדם שיורד
משחרר אותם.
הייתי רוצה להתכונן המון זמן למשהו בחיים ואז לדעת שגם הוא
התכונן אלי.
הייתי רוצה לדעת שאיפה שהוא בעולם - מישהו מחכה לי.
הייתי רוצה להסתובב ברחוב לבושה בחצאית שחורה ארוכה, מחוך שחור
ואיפור גותי מבלי שאף אחד יבהל - וגם אם יבהלו - זה משעשע.
הייתי רוצה לחיות לשבועיים בסיני, לצלול מתחת למים, ולחיות
בתוך השקט לעד.
הייתי רוצה לא לדבר יותר מידי.
הייתי רוצה לבכות מבלי שאנשים יגידו: "אבל את שייני! את צריכה
לחייך כל החיים!"
הייתי רוצה להיות גבר ולשבור לבנות את הלב כמו ששברו לי.
הייתי רוצה לשבת על חוף הים, בגשם, ולנגן על גיטרה עד שאני לא
אוכל להזיז את האצבעות.
הייתי רוצה סתם לשבת, כשמישהו מחבק אותי ואני יודעת שהוא לא
יפסיק עד שאני ארדם.
הייתי רוצה לנסות להתאבד ושמישהו ימצא אותי ויגיד לי, לראשונה
בחיי, שהוא אוהב אותי.
הייתי רוצה להיות תינוקת מחדש ולהחזיר את הגלגל על כל הטעויות
שעשיתי, ושבמחשבה שנייה אני אעשה שוב.
הייתי רוצה שלשם שינוי מישהו יקשיב לי ואני לא ארגיש שאני
מכריחה אותו לשמוע.
הייתי רוצה לרוץ עד שאני אגיע לבריכה ענקית ואז לקפוץ ולהרגיש
את המים מציפים את הגוף הכואב שלי.
הייתי רוצה להושיב את כל מי שעבר עלי בחיים במעגל, להשתכר ממש
חזק ולהוציא הכל החוצה.
הייתי רוצה שלשם שינוי לא יגידו לי: "תשני את עצמך! תחייכי
יותר! אל תהיי כבדה! תהיי אמיתית! תמצאי חברים נורמאלים!"
וישקבלו אותי כמו שאני, למרות שאני בעצמי לא יודעת מה אני.
הייתי...
זו מילת המפתח בכל בריכת הרחמים העצמיים שנמצאת מולכם.
לפעמים אני מרגישה ככה, רק לפעמים, כשאני לבד. אולי בגלל זה
אני מפחדת להיות לבד, אבל צריכה את זה כדי להבין סוף סוף.

זו הייתה הצצה קטנה למה שמידי פעם בפעם אני טובעת בו.
רק חבל שאני זו שמלטפת את עצמי כשאני בוכה, וחבל שהזמר בMP3
הוא היחידי שבאמת מקשיב כשאני שרה איתו.
וחבל שכתבתי את מה שכתבתי, כי ממילא אף אחד לא באמת יבין.
הייתי רוצה שיבינו...