"היתכן," אמר
"איך?"
הוציאני,
"הבט בשמש, בירח
בכוכבים הזוהרים
האהבה
חיוך תום של ילד,
ופלאות השכל ועובר במעי אמו ו... ו...
היתכן?"
אז האמנתי, הלך לו.
תפסני אחר
הוליכני לסימטא,
"ראה:
הנה חלכא ונדכא ומתים
ושם, שם תינוק שואל לפת לחם,
ולאמא,
ולאבא,
וצרות ויסורים ובתי חולים ושנאה
ו...
היתכן?
איך?
אין, אין!"
ומאז,
מאז!
אני פה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.