האהבה הזאת
היא מסדרון לבן בבית חולים לחולי נפש
ארוך ללא סוף עם אחיות לבנות
וכובעי מגן דוד אדום על ראשיהן
מתהלכות ב"סלו מואושן" ומביטות בי
ואני, מתהלך ערום, לא יודע לאן
אכול כדורי פרוזק ומשיב מבטים תמימים.
אני לא ממש יודע לאיזה חדר עליי לפנות
מהו הדבר הנכון לעשות, בדיוק כמו במציאות
וכשהפרוזק מפסיק להשפיע עליי
אז אני עוצר שם, ונח לי קצת
ותוהה, אם האהבה הזאת, תסתיים בהתאבדות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.