שתינו היינו
זונות
של משימות קטנות.
קשובות למסגרות
נכונות להתנסות
לכבות
את היסוסי ההקרבה.
השנים הכהו את הבושה

ולחשוב שבגיל שש-עשרה בער לי
לדעת
מהי אהבה

שתינו שתקנו
לנעימת דעיכת מדורה
כשאחז בי חצות של הנצח הבא
ושבר אותי
לרסיסים יפים של אכזבה וגעגוע
עם הלב שהפעמנו אל חושך
הגיעו נשימות סוף התיכון
וכל זה כדי שתכתבי לי
שאני עדיין
אותה ילדה
חסרת
ביטחון

התפזרתי עם הרוחות
הקרות, נעזבתי בגבולות
ההיגיון. התאספתי בחום היגון.
מאסתי בתשוקות
שממלאות.
אין לי זכרונות

את טועה בתמימות.
עזבתי את האש
שקוראת לי למות
שכחתי איך שדי ההזיות
השקרים, הנגיעות
ממכרים
לא ניסיתי לפגוע
או הצלחתי לאחות
ואיך את מבקשת
שאכיר שוב

בילדות הזאת