[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אספיק ציטרין
/
שחור ויורד שלג

רעשי הרכבת החזקים מהדהדים,אני עומד בתוך הרכבת, רואה את אמא
עומדת מאחור, כל כך לחוץ, רכבת קטנה, אוכלוסייה גדולה, עם
יהודי, דם משותף זורם בעורקינו, דם טוב לא רע!

מגיעים למקום, מקום מגודר! קר! שחור! לבן! שלג יורד אבל עדיין
שחור ויש דממה ואנחנו יורדים מהרכבת, ממיינים אותנו?! למה?
ואני נושם והאדים יוצאים מפי, אדי קור לא עשן, כל כך קררר והם
לבושים במעילי צמר מהודרים אבל אותנו הם ממיינים לגברים,
לנשים, לחולים, לקטנים,לחיות?!

מסומנים כחיות, לא סתם חיות אלא בהמות והגרמנית צורבת
באוזניים, שפה גרמנית כל כך לא יהודית.

2,28,336,54 קוראיםלנו כחיות לפי מספר?! לפי גזעך? לא לפי
אישיותך או טוב ליבך!


ועייניו כל כך נראות תמימות, לא יודעות למה הוא פה? בתוך מקום
מגודר? שחור ובו דממה ורק השלג יורד, שלג לבן לא שחור, שלג
שאין בו דממה, שלג חופשי! לא מגודר בקירות חשמליים ונסתרים.


שואלים את גילנו? למה? רק השלג יודע,רק השלג,אבל הוא שותק
ומשתיק ומקפיא את גופינו.
הוא ידע,הוא ידע שעומד לרדת עלינו מטר זעם, מטר זעם שנוצר בגלל
גזענו ובגלל אמונתינו.
מטר הזעם הזה הוא לא קר, הוא לא משתיק, הוא לא מקפיא הוא פשוט
רע!!
הוא אכזרי, הוא חונק, הוא רוצח,ה וא מנתח והוא פשוט הרוע
בהתגלמותו.


הם נוצרים אנחנו יהודים, הם רעים אנחנו טובים, הם משתקים אנחנו
משותקים, הם מקפיאים אנחנו מוקפאים,הם רוצחים אנחנו נרצחים,
הם פשוט אכזריים ואנחנו לא.


אנחנו נהפכים לנוצות, דקיקים כ-חוד עיפרון!
עבודה, צעקות, אין שקט,הדממה נאבדה, השלג עדיין ממשיך, העבודה
מכבידה, לנקות את אחינו מדם הכדור של הרוצחים המקוללים האלו,
אותו דם, אותו דם שהגן היהודי עובר בעמנו.
אבל הקור והעבודה מכניעים, משביתים וגם לפעמים הורגים...
אבל עדיין לא אבדה לה תקוותינו.

יום אחד לא רגיל נשלחנו לנהר כדי למצוא מקום שבו יוכלו לבנות
עוד ביתני השמדה.
שם לראשונה אחרי שבע שנים ראיתי שוב את אימי, היא כל כך
הזדקנה, הצתמצמה, הנשים היהודיות שהיו בין אימי ניקו את הדימום
מהגופות, אתם קולטים?! גופות... מאות יהודים שכבו שם, מדמממים
מאותה ירייה נחקקת וכואבת.
לאמא נשארו אותם פנים רק שהם היו עצובות מדי כדי להיראות אותה
אמא.
היא הייתה תשושה, מוכנעת, בעיקר כואבת. קראתי אליה אמאאאא, היא
לא הביטה למעלה אבל נראה היה שהיא שמעה את קולי וזיהתה אותו...
פשוט לא הרשו לה להביט למעלה ולכן לא יכלה להסתכל עלי.
היא ידעה שאם היא תקום ותרוץ אליי בחיבוק חם ואוהב היא תיענש!
היא התקדמה אל עוד יהודי בין מאות היהודים ששכבו שם מתים. היא
ניקתה אותו בראשו, כי היה לו משם הרבה דם, ירו בו בדיוק בראש,
אותה ירייה מזוינת הנורתה מאקדח האימים האכזרי.
אמא בכתה על אחיה שנשפכו סתם, סתם בגלל אמונתם, דתם וגזעם.
היא התעכרה, מתחילה להתפרפר,היגון הכאיב לה מדיי ואז, אז היא
קמה, פתאום הילה עלתה בנשמתה והיא לא ויתרה עלייה ולא רצתה
לדכאות אותה. אותה הילה המחממת והשולחת קרני אהבה. היא רצה
אליי בחוזקה ככל האפשר,היא פחדה מהעונש אבל לא רצתה לאבד את
ההילה, ואני רצתי אלייה גם בכל המהירות.
ראיתי במחשבותיי מה יקרה... אבל לא רציתי לדכא את אמא. הרבה
זמן לא חוויתי אהבה אלא רק כאב ודמעות מחניקות וכואבות, דמעות
אשר נחקקו.
ושנינו רצים בחוזקה ושלושת הנאצים המקוללים האלו שמו לב לאור
הזה שאמי קרנה בו והם הסתובבו אלינו וראו, ראו שאנחנו כבר
מחובקים וממשנו את ההילה ואת אהבתנו שלא חווינו הרבה זמן.
אותו חיבוק אשר יחקק בתוכי וישאיר בי את הטעם הכי טוב והכי
סופי שאפשר.
כי אז נורתה ירייה, חם, לא כואב, אלא רק החיבוק האוהב נחקק
במותי, לא השנאה הנאצית המקוללת הזאת!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אף בנאדם לא
שווה את הדמעות,
וזה שכן יהיה
שווה לא יגרום
לך לבכות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/04 10:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אספיק ציטרין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה