היא הייתה כל כך יפה באותו הלילה. הוא ממש יכול היה לשכוח שהוא
אוהב אחת אחרת. אחת שאוהבת אותו בחזרה. אם היה מנסה לרגע
להתרכז באהבתו אליה, היה נזכר בשערה הרך והזהוב ובעיניה
הגדולות והדואגות, בחיוך שלה, שאומר לו כל כך הרבה, בעורה
הענוג... היה נזכר בכמה שהוא אוהב כשטוב לה. יעשה הכול רק בכדי
לגרום לה לחייך. אבל הוא לא ניסה. הוא רצה את מה שראה. ככה זה
עובד. רק חיפש הזדמנויות להתחכך בעורה הזר והמסתורי, ובכל פעם
שזה קרה רק הרגיש שהוא רוצה אותה יותר ויותר.

הירח היה כל כך גדול וכתום באותו הלילה ואורו החליק על עורה
הזר והמשיי. גופה היה צמא למגע וכל נגיעה העבירה בה רטט מענג.
סוף-סוף קיבל את מה שחיכה לו כל  כך הרבה... וגם היא...
גל של תשוקה שטף את שניהם בעודם מתגלגלים עירומים על המרצפות
החמות, לא מפסיקים ללטף זה את זו ולנשק. לא עבר זמן רב עד
שנכנס לתוכה וחדר אל תוך נשמתה רק כדי להסתכל בפניה, להרגיש את
נשימותיה החזקות ועורה, שקיבל ברק מסוג חדש. היא כל כך שלו
עכשיו. רק שלו. ומה שהיא תרגיש עכשיו תלוי רק בו. רק בו. כל כך
טוב הוא עשה לה. ולעצמו...
באושר אין-סופי שכבו זה לצד זו, מבטיהם - לכוכבים. שניהם
מחייכים וצוחקים והדבר היחידי שיכלו להרגיש זו הנקודה בה
גופותיהם נפגשים, בקצות האצבעות, כל כך חמות...

לפתע היא קמה והחלה לשים על עצמה את בגדיה. תוך כדי כך זרקה:
"היה טוב." "כן" הוא אומר לה. "אתה יודע... אני כאן כדי להראות
לך דבר אחד", אמרה וסגרה את מכנסיה, "אתה יכול לרצות משהו כל
כך חזק, והמשהו הזה יכול להיות שלך, עד הסוף, ורגע אחד אחר כך,
הוא כבר לא שלך בכלל", אמרה תוך כדי שהיא לובשת את החולצה.
"תתמסר למה ששלך במקום לקחת אותו כמובן מאליו כי הוא לא חייב
להיות שם." היא קמה אליו, נישקה אותו על הלחי, הסתובבה והתרחקה
משם.

הוא נשאר שם לזמן מה ובהה באוויר. הזמן חלף בלי לשים לב.
כשעלתה השמש, לבש את בגדיו וחזר לאהובתו.