פיצוץ של אוטובוס, חשב לעצמו דני בהנאה, שילם לנהג ושירך את
דרכו למושב האחורי. הוא לא טעה.
זה באמת היה אוטובוס מיוחד, דגם LM-200 מסוג מרצדס עם הרבה
יותר מדי כוחות סוס. בעיתונות קראו לזה ''הטרנספורטר של
ההמונים''. הפרסומות שיבחו את ההנעה השקטה, החיסכון בדלק,
המרווח, המושבים הנוחים, כיסאות הנכים, פינת הליטוף, המזנון,
מיטת המים והגינה אשר הפכו אותו למשנע האנשים האידיאלי.
המטרה העיקרית בייבוא ה''טרנספורטר'' המיוחד הזה לארץ הייתה
לחזור ולעודד את הציבור, אשר בשנת 2003 נטש לגמרי את הרגל
הנסיעה באוטובוסים אחרי פיגועי 2002, ששברו את גב הגמל.
אכן, אמון התושבים חזר. לא יותר מחמישה עשר נוסעים
ב''טרנספורטר'' הפכו את הנסיעה בו לחוויה של ממש.
פיצוץ של אוטובוס, חשבתי לעצמי. יכול להיות נושא לא רע לכתיבת
סיפור קצר. רעיונות לא חסרים וגם רקע אוטנטי יש מספיק במדינה
שלנו. באמת אחלה רעיון.
פיצוץ של אוטובוס, חשב לעצמו סעיד. יכול להיות יופי של רעיון.
כבר חודשים שלא פוצץ שום אוטובוס מאז ש''דן'' פשטה את הרגל
ו''אגד'', אשר שינתה את שמה ל''פלסטר'' כאות הזדהות עם הפצועים
והפכה ליחידה בתחום השינוע הציבורי, הכניסה את הטרנספורטרים
לשימוש.
דני התרווח במושב האחורי של הטרנספורטר, סמוך למיטת המים, וחשב
לעצמו מחשבות שלוות. השעה שעת צהריים, היום יום שישי, חוזרים
הבייתה מהצבא.
סעיד היה בן 25. חונך על ערכי ה''דעווה'' וה''שאביבא'' להיות
פטריוט אמיתי ולשנאת האויב הציוני תמיד.
הטרנספורטר המשיך בנסיעתו בכביש עוקף רמאללה. דני החל לזמזמם
לעצמו את WE WILL ROCK YOU של קווין.
הולך להיות חם, חשב לעצמו סעיד בזמן שחגר על עצמו את חגורת
הנפץ והידק את הרימונים.
מעניין איך נראות הבתולות, שאל סעיד את עצמו. אללה הוא אכבר,
72 בתולות זה לא צחוק. הכל יהיה בסדר כל עוד אף אחת מהן לא
תיכנס להריון ותתחיל לשגע אותו כשההורמונים יעלו לה לראש.
נקווה שיש אמצעי מניעה בשמיים.
דני היה בחור ממוצע מקריית שמונה, בן 19 וחצי, שירות צבאי
בשטחים, ממוצע.
סעיד היה בחור ממוצע מהכפר רנטיס, בן 25, מגורים בשטחים,
ממוצע.
הטרנספורטר שייט לו בהנאה במעלה הכביש עושה את דרכו לקריית
שמונה. הולך להיות פיצוץ, חשב לעצמו סעיד ויצא מהכפר לכיוון
תחנת האוטובוסים הקרובה.
"גבירותיי ורבותיי, אדונים נכבדים! הרשו לי להציג כאן בפניכם
היום את ההמצאה הגדולה ביותר מאז גילוי החשמל! הגיע הזמן
להחזיר את הבטיחות לעם, ולכן, חברת ''פלסטר'' בע"מ החליטה
להכניס לשימוש, לא בחו"ל אלא כאן בארץ, את ה
ט-ר-נ-ס-פ-ו-ר-ט-ר!!! המילה האחרונה בתחום הבטיחות!" פתח שר
התחבורה את נאומו. הקהל מחא כפיים.
"הטרנספורטר אינו עוד סתם אוטובוס. זוהי מכונת שינוע המונים
מתוחכמת ביותר ובעלת ייחוד בתחום הביטחון. הטרנספורטר עמיד
לחלוטין בפני פיגועים!" הקהל השתאה.
"אתם שומעים נכון, גבירותיי ורבותיי. הטרנספורטר עמיד לחלוטין
בפני פיגועים, באחריות." הקהל הריע.
הטרנספורטר הגיע לתחנה. סעיד עלה ושירך את דרכו למושב האחורי.
THE ROOF, THE ROOF, THE ROOF IS ON FIRE, שר לעצמו דני.
חייל שווה לפחות כמו שניים, חשב לעצמו סעיד.
דני התרווח על מיטת המים והמשיך לשיר, סעיד הביט בו.
"קולי מין פדלכ, שו אינת תשופ הון? אינת בידכ מושכילה?" אמור
לי בבקשה על מה אתה מסתכל, אתה רוצה בעיות? שאל דני את סעיד
לאחר שמצא אותו בוהה במדים הירוקים.
"לא, אין לי בעיות," ענה סעיד. "איפה למדת ערבית?"
"במחסום," ענה לו דני.
"אתה אוהב ערבים?" שאל סעיד.
"לא," ענה לו דני.
"חבל, אנחנו דווקא אוהבים אתכם... צלויים," ענה לו סעיד ולחץ
על הכפתור.
פיצוץ של אוטובוס. זה מה שהיה אמור לקרות במידה והיה מדובר
באוטובוס, אך לא, כאן מדובר בטרנספורטר, והטרנספורטר עמיד.
גל של חום החל לעטוף את סעיד בשעה שהפך לכדור אש אדום ובוהק.
"We don't need no water let the mother fucker burn
Burn mother fucker burn" שר לעצמו דני וחיוך מרוח על פניו
בשעה שסעיד החל להתפורר לעפר.
הם לא לומדים, חשב לעצמו דני ועצם את עיניו.
שיט, חשבה רוחו של סעיד בשעה שהנפש עזבה את הגוף המפוייח ועברה
מבעד לתקרת הטרנספורטר במסעה השמיימי למלכות שמים.
סעיד מצא את עצמו עומד לפני שער ברזל עצום שנדמה היה כאילו
נתמך בכוחם של עננים בלבד.
"קריאה אחרונה לנוסעי טיסה 666," שמע סעיד את מערכת הכריזה
קוראת לו.
"אדיוט, תפסיק לעמוד שם. זאת הטיסה שלך," שמע סעיד את הקול פעם
נוספת והבחין בדרך שנפתחה לה בין העננים ובסופה המתין מטוס קל
שהמספר 666 היה טבוע בצד כנפו השמאלית.
סעיד פסע בין העננים ונכנס למטוס. דיילות מדהימות ביופיין
הושיבו אותו בכיסאו וחגרו לו את חגורת הבטיחות. "כנראה שזה לא
כל כך נורא," חשב לעצמו סעיד ועצם את עיניו.
סעיד לא זכר כמה זמן עבר עד שפקח אותן שוב ומצא את שני המלאכים
עומדים ובוהים בו.
"מי אתה?" שאל המלאך הראשון.
"אני סעיד," ענה לו סעיד.
"מה רצונך?" שאל המלאך השני.
"אין לי רצון, כל מה שאללה גזר בשבילי הוא פקודה."
"אללה? מה, אתה שהיד?"
"כן, ואני לא מבין מה כל כך מצחיק בזה," ענה לו סעיד.
"סעיד השהיד, את זה עדיין לא שמעתי," אמר המלאך הראשון וקרץ
למלאך השני.
המלאך השני נעלם.
נשאר רק המלאך הראשון. "יש לי משהו בשבילך," אמר המלאך. "לך
ישר עד שתראה פנייה שמאלה. שם תפנה ותמשיך ימינה. יטפלו בך טוב
שם."
סעיד מצא את עצמו צועד לפי הוראותיו של המלאך עד שהגיע לשער
שקוף וגדול.
קרן בוהקת פרצה מבעד לשער בשעה שנפתח, סעיד היה בשוק.
מרחבים על גבי מרחבים של דשא, פרחים, קשתות בענן ונערות בנות
18 ערומות כביום היוולדן נגלו לעיניו של סעיד.
" אללה הוא אכבר!" צרח לעצמו סעיד בשעה שרץ במרחבים הירוקים
שהיו במקום אליו הגיע.
כנראה שבכל זאת הסיפורים נכונים. אני לא מאמין שהצלחתי, חשב
לעצמו סעיד בשעה ש-72 בחורות מדהימות שגילן לא עלה על שמונה
עשרה החלו להתקרב אליו לאט.
"אתה סעיד השהיד?" שאלה אחת מהן.
"כן, זה אני," השיב לה סעיד.
הנערה התבוננה בו דקה ממושכת ולבסוף אמרה: "חייך! אכלת אותה!
מצלמה נסתרת!"
האדמה רעדה, השמים האדימו והחלו להתערבל והנערות נשארו במקומן
קפואות לדקה או שניים ואז התפוצצו בשאון מחריש אוזניים מותירות
מאחוריהן שלדים מדממים בלבד.
סעיד מצא עצמו נשמט לתוך חור שנפער באדמה, צונח מטה אל תוך ריק
שחור.
חושך.
סעיד פקח את עיניו בזהירות, ברקע שמע צפצופים מוזרים. ראייתו
התמקדה וסעיד הבחין באדם לובש חלוק רוכן מעליו ומעביר אביזר
כסוף לאדם אחר, שאותו לא הצליח לראות.
"חתיכת פיצוץ הבאת שם, אה? ממש הדאגת אותנו. לרגע חשבנו שאנחנו
מאבדים אותך," אמר לו דוקטור קליין.
בית חולים! הבין סעיד.
"על מה בדיוק חשבת כשניסית לפוצץ טרנספורטר ? אתה לא יודע שהם
עמידים?" שאל אותו הרופא השני.
סעיד ניסה לענות להם אך לא הצליח. מכשיר ההנשמה שהוצמד לפיו
מנע ממנו את יכולת הדיבור.
הוא החליט לברוח וניסה להדוף עצמו מהמיטה. גופו סרב לזוז. הוא
ניסה להזיז את ידיו. כלום לא קרה. ניסה להזיז את רגליו, כלום
לא קרה. סעיד הפנה את מבטו לשמאל ואחר כך לימין, הוא צרח צרחה
אילמת. הוא ידע, הוא ראה.
הן לא היו שם, לא רגלים, לא ידיים. רק גדמים.
דמעות החלו לזלוג מעיניו. הוא הפך לנכה, גידם ואילם - הוא הפך
לשהיד.