[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עברו יובלות מאז הסיפור הראשון, ודוד של משה והפרה המשוגעת
הולכים להם בדרך. הם הגיעו לאיזו עיירה, והחליטו שבא להם לראות
סרט בקולנוע. אז הם ראו סרט בקולנוע. הביתי. ובאמצע, הפרה
אומרת לדוד של משה - "אתה יודע, הסוס הזה, הוא יהודי" ודוד של
משה מביט בה במבט תמוה ושואל - "מאיפה את יודעת יא משוגעת?
ותפסיקי לנבוח עליי! את מזילה ריר ויש לך כלבת!" אז הפרה
השתגעה וענתה לו - "אני יודעת כי הייתי בברית שלו. ובא לי
לנבוח. למה?! כי אני משוגעת! אז קח את האבו-נרגילה שלך!" דוד
של משה הסתכל עליה במבט היעני מרוקאי עצבני שלו, קם מהספה, ואז
הכל נהיה איטי חוץ ממנו, ומוזיקה עצבנית התנגנה ברקע, והוא
ריחף באוויר והרים לה מה זו נוקרה של החיים שלה, לתוך העין.
הפרה עפה לעזאזל, נכנסה בקיר, והמשיכה לכיוון הרחוב, פנתה
שמאלה בכיכר, ועצרה ברמזור (כי הוא היה אדום באותו רגע), הרימה
ראשה ועיניה האדומות מרוב עצבים, זרחו באור סטייל שד כזה. היא
צעקה עליו - "יא אידיוט! מאיפה יש לי כסף לרומני שיתקן ת'קיר
הזה?! אתה תשלם על זה ביוקר! מווווווווווווווווווווווו!" והיא
זינקה ממקומה, הרימה לדוד של משה וואחד לטמה רצינית ביותר. דוד
של משה עף כאילו הוא סופרמן, אבל רק כאילו, אז לא. הוא שבר את
הקיר, התנגש במכונית שחנתה בחוץ, שהייתה אחושילינג ב.מ.ו מודל
2004, מעך את הזקנה שחצתה את הכביש, העיף את הרמזור האדום,
נכנס בקיר של הדירה ממול, והגיע בדיוק למקלחת של השכנה, שהייתה
שווה משהו רציני. דוד של משה קם, התנער קצת מאבק, ורץ במהירות
אדירה לכיוון הפרה המשוגעת. אך לפני שהספיק להבין, היא שלפה
מטפחת אדומה, והניפה אותה כמו הספרדים ההם, וכשהוא היה קרוב,
היא זזה והוא נכנס בקיר, והיא צעקה - "אולה!" והחצוצרות ניגנו,
וכל הקהל הריע שוב - "אולה!". ואז החלו לשיר - "אולה, אולה
אולה אולה, אולה אולה". ודוד של משה שוב קם, הוציא שוטגאן וטען
אותו, ולחש - "אסטה לה ויסטה, מאד קאו!" וירה. הפרה התנפצה
לרסיסים, ומיד התחברה, כי היא הייתה עשויה מסיליקון מתכתי
שבדיוק יצא לחגים בגרסה מיוחדת.
וככה הם רבו אחד עם השני, בסטייל יעני מטריקס, עד שנמאס להם,
והם המשיכו את המסע בחיפוש אחר התותים האבודים, מותירים אחריהם
עיירה שהייתה מאוד שקטה (בכלל מי שמע עליה?) ועכשיו היא חורבות
וחורבנות. והרבה מאוד משוגעים שנדבקו מהפרה. כאן אביב בן זקרי,
במשדר מיוחד מהעיירה השקטה (שהייתה גם חסרת שם), חדשות ערוץ
שתיים, עיירה שקטה (וחסרת שם).







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אתם ממחזרים
סלוגנים אז אתם
תורמים לאיכות
הסביבה.
אבל איך אתם
יודעים לאיזה פח
לזרוק סלוגנים?
זכוכית, נייר,
פלסטיק?


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/04 15:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב בן זקרי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה