מרץ 2004

מסתבר, שהחיים ממשיכים גם בלעדיך
העולם מסתובב על צירו
בוקר
השמיים מחייכים אלי ממש מלמעלה
העצים ממשיכים ללבלב
הצמחים ממשיכים להיות ירוקי עד
הפרחים פורחים
והאנשים - הולכים ובאים
באים והולכים ונוסעים
חלקם עצובים, חלקם שמחים
אבל הכל ממשיך, ממשיך בלעדיך
רק אני לא.

אני לא מחייכת, אולי חיצונית כן, אבל לא פנימית
אני לא ממשיכה ללבלב ולפרוח כמו שהיתי איתך
אני הלכתי... ולא חזרתי
הלב שלי בוכה את כל אותן דמעות שהשמיים עוד לא הורידו
העיניים שלי מראות עצבות
מספיק בשביל אותם אנשים שמעולם לא ידעו מה היא
הגרון חונק וחונק וחונק וממש צרח
והגוף שלי כולו צועק את שמך

החיים בעולם ממשיכים בלעדיך יקירי
טוב אולי כי אתה לא הלכת מהעולם הזה
אתה פשוט הלכת ממני
אבל אני לא
לא ממשיכה באמת
אני נעצרתי וקפאתי במקום באותו היום בו דרכנו נפרדו
אחרי הקפאון צנחתי לבור ללא תחתית
אחרי זה ניסיתי לטפס למעלה,
ניסיתי להאכיל את עצמי מחשבות שאני שונאת אותך והתגברתי
ואז שוב נפלתי עמוק, ושוב נחיתה כואבת במיוחד

אני מנסה להמשיך בלעדיך
אני ממשיכה לעבוד, ללמוד
אבל שום דבר לא אותו דבר

אהובי, אם היית יודע כמה דמעות ניסיתי לעצור
עוד לפני שירדו על הלחי
אבל כמה דמעות ירדו, וירדו כ"כ הרבה יותר מידי דמעות
אבל אני לא מצליחה לעצור אותן
ומאגר מסתבר באמת לא נגמר

אני לא יודעת מאיפה למצוא את החוזק הפנימי שלי
כדי להניח ללב שלי לחזור אלי
אבל אני יודעת שהכוח והחוזק הזה קיימים.
הם קיימים.