סדר פסח אצל סבא שלמה היה תמיד חויה מיוחדת עבור מאיה. הסדר
נערך כהלכתו כשכל בני המשפחה המורחבת מסבים בנוחיות סביב
השולחן העמוס מטעמי החג של סבתא חיה. סבא שלמה היה קורא בהגדה
ומפרש כל משפט על פי פרשנויות החכמים ומוסיף קישורים משלו
לתנ"ך ולתלמוד, נותן שיעור קצר בתולדות עם ישראל ומספר מאגדות
עמנו.
סבא שלמה ביקש תמיד מנכדיו ונכדותיו הקטנים לנסות את כוחם
ולקרוא גם הם בהגדה של פסח. הקטנים היו "שוברים את שיניהם"
בעברית המליצית ובארמית הזרה להם וסבא שלמה היה מתקן ומפרש. הם
נאלצו להמתין זמן ארוך עד שהגיעו לאפיקומן משאת נפשם ועל האוכל
בכלל אין מה לדבר. עד שהיו מגיעים לסעודת הפסח לאחר הקריאה
המדוקדקת בהגדה היו כבר עיניהם נעצמות.
זכור לי סדר פסח אחד כשמאיה היתה בת שלוש ורק למדה בגן לשאול
את הקושיות, בטרם ידעה לקרוא, ביקש ממנה סבא שלמה לשאול את
הקושיות והיא, שבושה ונכלמה שאינה יודעת קרוא וכתוב כמו בני
דודיה הגדולים ממנה, עמדה על הכסא החזיקה בידה את ההגדה ודקלמה
בעל-פה את הקושיות כאילו היא מקריאה מן הכתוב. כל כך רצתה
לרצות את סבא שלמה.
סבא שלמה אהב את נכדיו ונכדותיו מאד ורצה שידעו מה שיותר על
מסורת אבותינו. בכל הזדמנות שבאו לבקרו סיפר להם מסיפורי התנ"ך
והסביר את מקור המלים העבריות שהתקשו בהגייתן. אבל בפסח שררה
בבית הסבא והסבתא אוירה מיוחדת במינה וסבא שלמה הסב על שולחן
הסדר כמו המלך שלמה בארמון מלכותו. סבא שלמה היה איש חכם מאד
ונכדיו למדו ממנו לא רק חכמת ישראל שלמד ב"חדר" בילדותו, אלא
גם חשבון באמצעות חידות שהיה חד להם ותרבות המערב באמצעות
סיפורי ההיסטוריה של אירופה שהיה מספר להם.
לפני שנתיים  חלה סבא שלמה מאד והובהל לבית החולים.  הוא חזר
אמנם מבית החולים אבל היה חולה ומרותק למיטה במשך שנה וחצי
ולפני חצי שנה נגאל מייסוריו ונפטר. השנה היא הפעם הראשונה
שאנו חוגגים את ליל הסדר בלעדיו. אנו, הבנים והכלות ונכדיו
ונכדותיו של סבא שלמה, ננסה לקיים את הסדר כהלכתו, כפי שסבא
לימד אותנו, אבל כולנו יודעים שזה לא יהיה אותו דבר. איבדנו
יותר מאשר אב וסב אהוב. איבדנו את מי שקישר בינינו לבין המסורת
של עמנו.