אני ילדה מיוחדת. ככה אמא הייתה אומרת לי, הפעם האחרונה שהיא
אמרה את זה היה ביום שהיא נהרגה בתאונת דרכים קטלנית. רק
ביקשתי ממנה "לקפוץ" לסופר ולקנות לי ארטיק קרח בטעם דובדבן,
כמו שאני אוהבת ואחרי שכנועים רבים היא הלכה אבל היא לא חזרה,
היא מתה והיא השאירה אותי, את אבא ואת יובל הקטן לבד.

                                 

אני ילדה מיוחדת. ככה אבא היה אומר לי אחרי שהוא היה אונס
אותי.
בהתחלה לא ידעתי מה הוא עושה לי אבל פעם שישנתי אצל לילך ראינו
סרט על בחורה שאונסים אותה ואז ידעתי.
פעם אחת ניסיתי להתנגד אבל אז הוא סטר לי וקילל אותי והוא עשה,
דווקא, יותר כואב מפעמים אחרות.

                                 

   
אני ילדה מיוחדת, אמיצה. ככה השוטר אמר לי כשהוא ראה שראיתי
איך לוקחים את אבא באזיקים למשטרה.
בכיתי, לא רציתי שייקחו אותו לכלא, רק רציתי שיפסיק לעשות לי
את מה שהוא עשה. אבל אני, בטמטום מוחלט, סיפרתי לחברתי הטובה
את כל מה שהוא היה עושה לי והיא סיפרה להורים שלה שסיפרו
למשטרה. ועכשיו אני ויובל לבד.

                                 

       
אני ילדה מיוחדת. ככה גם המזכירה של הפנימייה אמרה כשבאתי
לרשום אותי ואת יובל, לבד.
היא ביקשה לראות את אחד ההורים ואני אמרתי לה שאמא מתה ואבא
בכלא. ראיתי על הפרצוף שלה שהיא לא הבינה מה קורה אז התחלתי
לספר לה את כל הסיפור.
סיפרתי לה הכול, כל מה שאבא היה עושה לי ואיך ראיתי שלוקחים
אותו למשטרה, פשוט הכול.
והיא התחילה לבכות, אז נתתי לה טישו ואז חשבתי, אני סיפרתי לה
את כל מה שקרה לי ובמקום שאני אבכה, היא בוכה.
אחרי שהיא נרגעה, היא חיבקה אותי, חיבוק חם כזה כמו של אמא ואז
היא אמרה, בקול שקט כל כך "את פשוט ילדה מיוחדת ואני אעשה הכול
כדי שתתקבלי לפנימייה שלנו".

                               

 
אני אישה מיוחדת. ככה בעלי אומר לי אחרי שאנחנו מקיימים
יחסים.
אנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה ויש לנו 4 ילדים מקסימים
וכלב.
היום אני בת 35, בדיוק היום.
בעלי לקח את כולנו למסעדה מפוארת במרכז תל אביב בשביל לחגוג לי
את יום הולדתי.
אבל אני, אני לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעל משפחתי.
על אבי, שהיה אונס אותי, על אימי שנהרגה ועל יובל, שלא ראיתי
כבר 27 שנים.

                             

במשך כל החיים שלי אמרו לי שאני מיוחדת אבל רק עכשיו הבנתי
שאני לא מיוחדת, אני אומללה.