אני נשארת לי
כמו שנתפסתי בעין המצלמה
לא שבויה ברגע קסם,
לא מוכנה.
אני - נשארת לי
לא אחוזה
ולא ארמון
לא ואדיות מסולעים
ולא מדבר ושיממון
אני -
אוסף נשימות
ברגע תימהון.
אני נשארת לי
צרורה במילים
שליטפו על גב שבריר שניה
הטבועה עכשיו לעולמים.
אני נשארת לי?
שרק החזרתי אור שמש מהביל
או פלורסנט קריר ועגמומי
או החיוך מנגד,
הזו אני עצמי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.