פעם מישהו אמר לטלי שאנשים הולכים ובאים כל הזמן, אבל את אלו
שאנחנו באמת אוהבים אנחנו לוקחים איתנו לכל מקום וכשאנחנו
חושבים עליהם אנחנו לא לבד.

"אוסנת!, תפתחי את הדלת, נו כבר תפתחי אותה."
אני לא יכולה להתאפק.
אוסנת חזרה עכשיו מאלסקה אחרי איזה שנתיים שהייתה שם לרגל ארוע
משפחתי, גם כן משפחה וחזרה חיוורת כמו סיד. היא הציעה לטלי
לטוס איתה אבל בדיוק היא הייתה באמצע סיפור אהבה לוהט עם הבחור
שעבד בחנות צילום.
"מה נשמע, מה עם אסף?
"אהה אסף... עזבי אותך מאסף, לא ראיתי אותך כבר שנתיים, הוא לא
מעניין אותי עכשיו."
"מה באמת?" היא הייתה מופתעת.
"כן, זה נגמר בינינו קצת אחרי שעזבת, אבל עכשיו אני בסדר." היא
שיקרה לה, אני לא מבינה איך היא לא ראתה את זה שהיא שיקרה, זה
היה שקוף כל כך, אני אפילו לא הייתי מאמינה.
טלי  קמה מהר מהספה ונתנה לאוסנת חיבוק אמיץ, היה ריח חזק של
השמפו שלה, של העור שלה, כל כך הרבה זמן לא ראתה אותה, היא לא
חשבה שאוסנת תחזור.
היא לא שאלה אותה יותר מידי על אסף, היא חשבה שהיא בסדר, היא
מכירה אותה, היא יודעת שטלי אדם חזק ושעל מה שמטריד אותה היא
תתגבר, אבל כנראה שהיא לא מכירה אותה מספיק טוב ושיש דברים
שהיא לא יכולה להתגבר עליהם, דברים שהם לא בשליטתה.
מסתבר שאוסנת רוצה לחזור בחזרה לאלסקה, היא פגשה שם בחור
אסקימואי שלובש פרווה ואוכל דגים כל היום, היא הציעה שוב שטלי
תיסע איתה, אבל טלי לא רצתה.
"איך את יכולה לעזוב אותי?" אמרה טלי בלחש.
"מה? אני לא שומעת אותך, תדברי יותר חזק."
"איך לעזאזל את יכולה לעזוב אותי שוב?" הרימה את קולה, והייתה
לה הבעה משונה על הפנים, כמו שמסתכלים על דג בחלון ראווה, במין
כעס על מי שעשה לו את מה שעשו לו.
"אני לא מוכנה לדבר איתך ככה, את צריכה להבין אותי, לא טוב לי
פה, אני מאוהבת,  אף פעם לא קרה שאהבתי כך, ועכשיו כשזה קרה
אני לא מוותרת, חבל לי שאת לא יכולה לקבל את זה כי אני אוהבת
אותך ורוצה שתהיי שמחה בשבילי.
אז טלי הלכה, בשביל מה שתשאר לדבר איתה, היא מרגישה כמו הכותל
לפעמים, אנשים באים ומספרים לה דברים וחושבים שעלייה זה לא
משפיע, היא גם רוצה שמישהו יאהב אותה, היא גם רוצה שמישהו
ישכיח ממנה את מה שאוסנת הזכירה לה, את הפרידות הכואבות בעבר.
אוסנת כתבה מודעה בעיתון, מודעה קצרה של 11 מילים ומספר טלפון,
היא ביקשה שיעשו את זה מודגש עם מסגרת, בשביל שאף אחד לא
יפספס. "לרגל נסיעה לחו"ל אני מוכרת את כל החפצים שלי, טלפון
55554444 אוסנת."
אוסנת עלתה על טיסה שבועיים אחרי שמכרה את כל החפצים שלה ולא
אמרה לטלי שלום, היו להן הרבה רגעים יחד, אבל כנראה שלא היה
משמעותי מספיק לאוסנת שהיא וטלי היו חברות טובות לפני כן, חבל,
טלי רצתה לספר לה שהיא עומדת לצאת מצורתה האנושית ושלא נשאר לה
עוד הרבה לחיות, מקסימום חודשיים, אז מה נשאר בכל זאת? כמה
תמונות והמון זיכרונות שמציפים מבפנים, שמש וריח של הדרים
באוויר שמזכירים את ימי הקיץ כשהיתה ילדה.

עברו חודשיים ומישהו כיבה את האור ואת מה שנשאר היא לא רואה
יותר.
אפילו את האנשים שהיא אוהבת היא לא רואה יותר וטלי מאוד בודדה,
האיש שאמר לה שאת האנשים שאנחנו אוהבים אנחנו לוקחים איתנו,
כנראה לא ידע שזה לא עובד כשלא חיים יותר, כשמאבדים את כל מה
שהיה. אין פה רגשות, אין פה מחשבות, עכשיו היא עלה נידף ברוח,
העלה היחידי.
כשחולים במחלה שמחלישה אותך עד שאתה מת אחר כך אתה הופך להיות
צמח, שרוח פרצים מעיפה אותו הנה והנה, בלי מטרה, בלי כיוון.
"יבוא יום ואני אצא מפה, והיום הזה יבוא אני יודעת ואז אני
אהפוך להיות משהו אחר, אולי אני אחזור לכדור הארץ אפילו, עכשיו
אני נמצאת במרחק של מליון שעות אור ממנו, מהחיים הקודמים שלי,
והאנשים ממשיכים לחיות, מנחם הזבן ממשיך לרמות את הלקוחות שלו
בעודף ומחזיר להם שקל פחות, הגננת שלי רותי מגן חובה ממשיכה
לשיר לילדים כשהם צריכים להירדם בצהריים, השמש עדיין זורחת
בשמיים והגשם יבוא רק עוד כמה חודשים ואמא, אמא שלי, עדיין
יפיפייה." טלי מדברת לעצמה הרבה, כשנמצאים במקום כזה אין ברירה
אחרת.

זה לא סיפור עצוב כל כך אלא סיפור עם סוף טוב בסך הכול, כי
עכשיו טלי היא ציפור שנודדת ממקום למקום, ויש לה כמה גוזלים
חמודים שעפים איתה לאן שהיא עפה וגם בן זוג שאוהב אותה כמו שאף
אחד לא אהב אותה כשהיא הייתה בן אדם.