[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורי גורן
/
בכפר מרוחק

בכפר מרוחק, לפני שנים רבות בתקופה בה חרבות וחצים היו כלי
הנשק היעילים ביותר, מראה גופות חמות שוכבות להן בסמטאות לא
היה חזון נפרץ. דם רב ניקז לצד תמונת הילדים המשחקים, וגגות של
בתים רבים נצבעו בצבעי הלהבה. הימים היו קרים עד מאוד, אך
הצינה העזה הצילה יותר נפשות מאלה שהוליכה בדרך כל בשר. בימים
קרים מדי, הכפר היה שליו, כמעט עד שנשכחו סימני המלחמה שארעו
בו יום קודם, ועקבות הלוחמים נמחו על ידי השלג. אך בימים חמים,
התלהטה המלחמה גם היא.

מבין כל הלוחמים התבלט לוחם דגול אחד, הוא היה אומן בלחימתו עד
כדי פליאה, בעוד חייליו לעיתים רחוקות חוזרים לכפר שלמים
ובריאים, הוא חזר מדי יום לביתו בעוז ובכוחות מחודשים.
המקומיים קראו לו "אל המלחמה" למרות  שהיה בשר ודם, והאויבים
הרבים כינו אותו "שליח לוציפר". כולם התקשו להאמין שיצור זה
אדם היה, חרבו היתה המשכו הישיר של גופו, שריונו נע במהירות
עצומה, וחציו כאילו כיוונו עצמם אל עבר אויביו החזקים ביותר.
פעמים רבות נפצע לוחם זה, אך תמיד החלים באורך פלא, ושב אל שדה
הלחימה מחושל יותר מאשר עזב. לוחמיו שאבו ממנו כוח והוא היה
להם למנהיג אמת. הוא היה מקור המורל שהעצים בהדרגתיות את כוחו
של צבא שלם.
לאותו לוחם דגול לא היה אלוהים, שום כוח עליון שהנחה אותו,
בליבו שרר ריק רוחני. מוסר לא הנחה אותו, הוא עצמו צבע גגות
בתים רבים בצבעי הלהבה, השמיד זכר משפחות, והשקה את שדות
יריביו בדמם של צאציהם. כל אשר עשה, עשה בקור רוח ובצורה
אנליטית מאוד, הוא הנהיג מלחמה ללא כללים, ללא כבוד, אך עם
הרבה הגיון. לעיתים רחוקות נתן לליבו להנחותו, ודווקא כשנהג כך
- נחל את רוב תבוסותיו.

לאדם זה היתה אישה יפיפיה, משכילה וטובת לב, אותה בחר בעצמו
מכפר סמוך כדי לשבח את דמו. על אף שהגיע בתחילה כאויב, הפך מיד
לידיד בעיניה ולדמות נערצת. ובסופו של דבר, היא החליטה על דעת
עצמה לערוק לכפרו של הלוחם הדגול, ולהביא לעולם את ילדיו. היא
נשבתה בקסמיו ושררה בין השנים אהבת אמת. זוג תאומים זכרים,
דומים אך לא זהים, באו אל הכפר בעקבות זיווג זה.
על אף המראה הפסטורלי של התא המשפחתי, היה ברור לכל שמשפחה
פירושה תורפה. ובעת מלחמה כל מראה שליו הוא זמני עד המתקפה
הבאה. רק מספר מועט של שנים זכו הבנים לאם, עד אותו יום בו חזר
אותו הלוחם לביתו ומצא את מבצרו הענק, צבוע גם הוא בצבעי הלהבה
אותם הכיר כה טוב. האם נמצאה שוכבת על גבה ושלושה חצים תקועים
בבטנה. לצידה שכבו שני לוחמים זרים, מלוקי ראש כשליבם משוסע.
יחד עם היגון שמילא את לב הלוחם המהולל, התמלא גאווה. משום
שבניו הפעוטים נצחו את הקרב הראשון של חייהם. שני הבנים בוכים
על אמם, הכניעו חמישה חיילים והרגו שניים מהם, בהיותם דרדקים.
החל מאותו יום נהג האב לקחת את שני בניו אל שדה המלחמה, שם
אימן את התאומים באומנות ההשרדות.
מחונכים על רקע המלחמה, מאומנים על ידי "אל המלחמה" בעצמו,
גדלו שני הבנים כצמד בלתי מעורער. האגדה מספרת שכשהתאמנו
השניים זה לצד זה, מהירותם היתה כמהירות הברק וכשנקש שריונם זה
בזה נשמע קול נפץ אדיר, רעם שנישא לכפרים המרוחקים ביותר ובישר
על "יום הדין" הקרב.

סופה של כל מלחמה בתקופה של שלום, עד המלחמה הבאה. וכך היה גם
בסיפורינו, אותו "אל מלחמה" ירד מגדולתו לא כפי שצפו כולם, אלא
בדרך הנוראה מכל - שכחה. שמו הפך לאגדה אך ברור היה לכל
שתפקידו כלוחם, מיותר. הכבוד שרכשו לו בטרם פסקה המלחמה נמוג
והוחלף בזלזול ובתגרות מקומיות של צעירים. המרמור שהצטבר בליבו
היה לגהנום האישי שלו ואת אותה שנאת השלווה שצבר, העביר לבניו.
בעוד כל חייליו של "אל המלחמה לשעבר" הזה הפכו לחקלאים ולאנשי
רוח, הוא ושני בניו המשיכו להתאמן ולהלחם זה עם זה, בתקווה
שהמשפחה תחזור לגדולתה באחד מהימים.
על אף הציפיה המרובה של השלושה, אותו יום בו יהיו למנהיגי
מלחמה ולישועה לרבים - התמהמה ולא הגיע. "אל המלחמה לשעבר" החל
מזדקן ובניו מתבגרים ומתחזקים. הבן הצעיר החל להיות שונא אדם
בשל הציפיה המרובה, והאב והבן הבכור החלו להיות חדורי רוח
התקופה. למרות השלווה, השלושה לא הפסיקו עם מורשת המלחמה
והתמידו באימונים.

יום אחד עקב פרץ שמועות על מרד מתקרב בעיר קרובה, החל האב מעלה
זכרונות על ימי המלחמה, כמעין מתגעגע לגדולה שנלקחה ממנו בדרך
הכואבת ביותר. שילח האב את שני בניו לחפש אזור מרוחק בו תשרור
רוח מלחמה. שם יוכלו הבנים להגיע לגדולה במקום לחכות בחיבוק
ידיים בכפר ולהיות למשל "מעודד שלום" אצל הבריות. כך היה,
הבנים עזבו את הכפר - האח הצעיר צמא לדם והבכור יודע בליבו
שמוטב שיעזוב גם הוא.
לא לקח זמן רב עד שהצליחו האחים להפגין את יכולותיהם המדהימות
בעיר הקרובה. הם היו לכוח מורד בכפר שליו, והם זכו להצלחה
מרובה. עד מהרה החלה העיר להדמות לכפר בו גדלו התאומים. וסיפוק
ואושר מילאו את ליבם, הדם, הלחימה, האש, המתכת, שלהבו את
הצעירים שהצטרפו אל זוג המנצחים. שלטון העיר בידם, וצבא גדול
תחת שלטונם. החלו התאומים במסע להרחיב את נחלתם.
הם צעדו כזוג ראשי צבא לכל קרב וקרב, ונחלו פציעות רבות בגופם.
אך לא נחלו פציעה אחת שתמנע מהם את תשוקת המלחמה, ולכן המשיכו
לחפש אחת כזו. הם נלחמו זה לצד זה, ביכולות מדהימות ובקרות
רוח. הרסו כפרים, השמידו שבטים וערפו ראשים מדי יום. הם שנאו
את כל הסובבים אותם - חיבה היתה להם רק זה לזה.
האח הצעיר לא היה קר רוח כלפי חוץ כמו שהיה כלפי פנים. הוא נהג
לגרור את צבאו ולשוט חודשים באוקיינוסים ולחפש מי יקרא עליו
תיגר. וכשמצא לוחמים, גיבורים מקומיים שעשו כך, השמיד אותם
במחי יד והעלה באש את כפריהם ומורשתם. שמם של האחים נעשה מקור
למורא וחת בכל העולם, אויבם הגדול ביותר היה השלום. בכל מקום
בו היתה מלחמה, העתיקו מקומם ועד מהרה היו לאגדה גם שם. כרתו
בריתות ולחמו מלחמות, היכן שלא שלטו - היו לאורחי כבוד יחד עם
צבאם הענק.
כשכבר אין לאיפה להתרחב ואין מלחמות אמת להלחם בהם, החל שוב
העולם שליו. אמנם אחזקת אמפריה רחוקה מישיבה בחיבוק ידיים, אך
אין זה מהנה ליישב מרידות מקומיות כפי שמהנה לכבוש אזורים
חדשים ולהלחם בחרוף נפש. שוב נראה שזמן המלחמה פג, אבל הפעם
אין האחים נחשבים לקוריוז או למשל המלמד מדוע אין לנקוט
באלימות, האחים היו לשליטים, לאלים, לבלתי מנוצחים.

כפי שכל שלווה היא זמנית, כך גם שוויון הופך אט-אט לנחיתות.
הגאווה, המחלה הסופנית מכל, גבתה קורבן נוסף. האח הצעיר שחיפש
דרך לספק את אש תשוקתו למלחמה החל להכנע לתזזיותיו. באישון
לילה לקח את נשמתו של אחיו, ללא שום רעם גדול או סימני מלחמה.
אך למרות המעשה הנורא, תשוקתו למלחמה של הצעיר התעצמה - ולא
הגיעה לשובע. למחרת בבוקר הלך הצעיר לבדו אל כפר מולדתו, ללא
שום חרטה או נקיפות מצפון, בנסיון למצוא מרגוע אחרון לתשוקתו
לדם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את הסלוגן הזה
אני כותבת
בעירום חלקי.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/04 15:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי גורן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה