איבדתי כמה חושים,
איבדתי כמה רגשות,
איבדתי כמה מחשבות אבל מי סופר?
איבדתי את הרצון לחיות,
איבדתי את שמחת החיים,
ואין לי כבר את הזהו בעיניים.
אני לא אותו בנאדם. אבל מי שם לב?
נשארה רק המוזה.
המוזה והשליחות.
כדי שאלה שעדיין חולמים יחשבו שהמציאות יפה... כי צריך.
אתמול בכיתי בש.ג.
עומד זקוף. גאה. עם כומתה על הראש מצדיע לירח ובוכה.
המצב על הפנים המדינה מתפרקת
לא רואים את האור שבקצה המנהרה
בכל רגע אתה יכול למות.
אנשים בכל מקום רואים את המנהרה שבקצה האור...
מחוץ לבתי הקברות תורים ארוכים ובפנים - מלא אנשים שאין להם
תחליף...
כתבתי את זה בתקופה קשה בצבא...
אתם יכולים להבין...
בנתיים השתחררתי, השתנתי, חזרתי לעצמי, עכשיו אני אחד מאותם
אלה שחולמים...
הכל טוב, תודה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.