[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לוטם דקסטר
/
Heroin-e חלק 3

חלק שלישי בסדרה של סיפורים (מפה ה'חלק 3' בכותרת). אני מציעה
לקרוא את חלק 1 ו-2 לפני הסיפור הזה, אבל אני מרשה לכם לקרוא
רק את זה אם אתם ממש ממש רוצים (ורק אם הייתם ילדים טובים)


אתי:

-העולם בשלמותו.
ואני צוחקת. לא איתך ,עליך, הר אדם שכמותך. בבון שהתחיל עם 3
תאי מוח ונשאר עכשיו רק עם חצי כי הוא עישן את השאר למוות.
-מה יכול להיות יותר טוב מזה?  הוא ממשיך. כנראה שהוא לא צריך
עידוד מצידי כדי להמשיך לברבר על שטויות. -ים, מדבר, גראס,
וודקה, שמים, בנות יפות...
...שאתה אף פעם לא תוכל להשיג גם אם הן היו עיוורות חירשות
ובלי תאי מוח. אני משלימה לו את משפט, וישר מגישה לו ראש מוכן
כדי שלא תהיה לו הזדמנות לענות לי.
דווקא באמת יפה פה. בערך. אם מכווצים את העיניים ומטים את הראש
הצידה אפשר לראות את היופי של המקום. בין הים למדבר. כחול,
אדום, וירוק אינסופי. אני מעבירה את החיים שלי בסטלה, על החוף.
לא נהנית יותר מידי, לא סובלת יותר מדי. מוצאת את הבידור של
עצמי בלהרגיש עליונה על אנשים ניאנדרטלים כמו הענק שיושב לידי.
והגעגועים... אוכלים אותי מבפנים כשאני לא שמה לב.
חבורה של חסרי-פנים חסרי-אישיות וחסרי-חיים יושבים על החוף
מעשנים. כל אחד חושב שהוא מלך העולם, אבל בעצם אחד אחד הם
אפסים. משחקים אותה ילדים גדולים כשבעצם הם מפחדים לחיות את
המציאות, ומפחדים מידי לחיות את הסמים.
אני לא יהירה. אני מציאותית. אני יודעת מה אני. אני יודעת שאני
יותר מהחבורה של דבילים שבחרתי לעשן איתם. הם לא יודעים שום
דבר. אני הייתי שם, בסיוטים שלהם. ואני נהנתי מהם.
אני חופשייה ברמות שהם לא יכולים להתחיל לדמיין. הם כל כך
בטוחים שהם מצאו את החופש, ורק מעמידים פנים לכמה שעות של
סטלה.



בחור-גבוה-בלי-פרצוף מעביר את הג'וינט לבחורה-עם-פטמות-זקורות
(הטבלתי אותם עם שמות אינדיאנים שאני חושבת שמתאימים להם). היא
מורידה שאכטה בלי כישרון. הוא מציע לה אקסטה. כנראה מקווה
שהחוסר פרצוף שלו יסיים את הערב מוצץ את הפטמות הזקורות שלה.
אין לו מזל.
-נראה לך!? אני לא נרקומנית! היא קמה והסתערה החוצה. חברתה
תחת-שטוח-בג'ינס קמה אחריה ואומרת ביי מהיר לכולנו.
ואז הם התחילו לדבר סביבי. כמה שכימיקלים זה רע לנשמה, וזה  לא
טבעי. הענק מדבר על איך העולם הדרדר, ואיך כולם עכשיו
נרקומנים. ואנשים מצטרפים.
כן.
נרקומנים זה רע.
אנשים מגעילים.
אנשים מתים מזה.
נגעת- נסעת. פעם אחת ומכורים. פעם אחת וכבר יותר מחצי בקבר.
מקיאים שורות שאל-סם דחפו להם לורידים.
נרקומניות הן זונות מטונפות, חולות באיידס.
גועל נפש.

אני לא מתעצבנת. הם לא יודעים על מה הם מדברים. הם יצורים
נחותים. עלובים. מסכנים.
אבל עדיין, משהו בי גורם לי לרצות להגן על עצמי ובני מיני.
ברגע של שקט אני מתחילה להגיד -נרקומן זה מישהו שרוצה להפסיק
ולא יכול.
ואז מתחילה ההרצאה 'מי נחשב נרקומן' / מפי אתי. מילים מהולות
בעשן מריחואנה.
-זה כמו סיגריות. אני יודעת שאני מכורה לניקוטין. אני מרגישה
את הצורך שלי לעשן והגעגועים לסיגריה אם לא עישנתי מספיק זמן.
אני מכורה ואני לא מתביישת בזה. למה? כי זה רק דרך של מחשבה.
זה מערכת החינוך, הסרטים ותוכניות לילה בטלוויזיה שאומרים לנו
שלהיות מכורים למשהו זה רע. כולנו מכורים למשהו. אם זה למגע,
או לסיגריות, הרואין או קוקה קולה.
אני נהנית מההתמכרות שלי לסיגריות. אני נהנית מהסיגריה הראשונה
של הבוקר, הסיגריה עם הקפה הסיגריה שאחרי המקלחת, שאני מעשנת
רק כדי להיות מלוכלכת עוד פעם, אחרי שלקח לי כל כך הרבה זמן
להתנקות. זאת שאחרי הסקס, שאני כל כך חסרת נשימה שקשה לי
לשאוף. לא הייתי מוותרת בחיים שלי על סיגריות, רק כי אני יודעת
שאני מכורה. אני מכורה ונהנת מזה, ולכן אני לא נרקומנית.
גם עם ההזרקות זה היה ככה. נהנתי מזה. אושר שנובע מאי אכפתיות.
היכולת להנות מהשקט, מהכלום. היו לי כל כך הרבה בעיות לפני,
ואז ריכזתי את כולם לבעיה אחת- איך להשיג את המנה הבאה שלי. זה
כמו לקחת הלוואה מהבנק כדי לכסות את כל ההלוואות שכבר לקחת.
אתה עדיין חייב כסף, אבל עכשיו זה רק למקור אחד, והרבה יותר קל
לניהול.
זאת בחירה, לא הידרדרות.
אבל ברגע שאני אומרת שאני לא רוצה יותר, שאני רוצה להפסיק,
ואני ממשיכה- אז אני נרקומנית.
סיימתי לדבר. ראיתי שכולם מסתכלים עלי מוזר. המילה 'נרקומנית'
הדהדה ברקע, קופצת מקיר לקיר, חוזרת אלי.
פאק. פאק, פאק פאק פאק. הם לא היו אמורים לדעת על העבר שלי.
פאק פאק פאקינג פאק.
אני מורידה ראש, בשביל שלא יהיה אכפת לי יותר. בשביל שהרגע
המתוח הזה יעבור.
עוד שקט.
לא נגמר.
אני לא מעיזה לעלות נושא אחר לשיחה, וכנראה שכל אחד שם שקוע
בסרטים שלו, אבל הם לא שוכחים להפיל ראש כשמגיע התור שלהם.
-אז... קול מהפינה. הבחור הביישן, נראה לי שקוראים לו תום או
משהו. -אם את כל כך אהבת את זה, למה הפסקת?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היא יושבת
ועושה
ריפרש 30 פעם..



מתוך:
"רק בשביל לקבל
סלוגן"


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/04 0:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לוטם דקסטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה