לכאורה, אחת מלאכית, שניה שטן...
אך למעשה שתיהן מלאכיות, והשטן הוא בעצם דמות שהם הרכיבו לה
כתחפושת... הם יצרו אותה, תקעו בה את הקלשון בלב, גרמו לדמותה
להראות אדומה, אך למעשה היא היתה לבנה לחלוטין...
רק אנשים מסוימים ראו את הצבע האמיתי שלה, אך האנשים שהיא שאפה
שיראו אותה כפי שהיא באמת, ראו רק את התחפושת הזו שיצרו לעצמם
בראש.
"החסרון היחיד בשלמות הוא שהיא כה משעממת"
אני לא בן אדם משעמם, הם גם לא מצפים ממני להיות כזו, אך מדוע
השאיפה הזו לשלמות קיימת?
אם אני אעלם מפני השטח יהיה טוב יותר, אחרי שאדם מת זוכרים את
התכונות הטובות שלו, שוכחים את הרעות, מן צדקת המת, מנהג
שכזה...
זוהי הדרך היחידה לגרום להם להעריך אותי, מה שהם לא עושים,
בוהים בדברים חסרי המשמעות ומקפחים את המשמעותיים...
המשמעותיים הופכים לחסרי משמעות ואילו חסרי המשמעות מקבלים
צורך להעלאת המוטיבציה לקבלתם, ואז כשהחסרון הופך ליתרון הוא
נשכח...
לא רוצה להיות מה שהם רוצים שאני אהיה, למה אני צריכה להיות
מושלמת אם אני לא רוצה בכך? המשמעותי ביותר בעיניהם הם
החסרונות שלי, היתרונות לא חשובים, היתרונות נעלמים ורק
החסרונות מופיעים פתאום ומאחוריהם המסך בצבע שהם המציאו לי,
הצבע האדום המזעזע הזה...
אם אני חיה בשביל עצמי מדוע אני מייחסת חשיבות לדברים הללו, הם
הרי חסרי משמעות...

די... נגמר...
עכשיו תראו לכם, עכשיו אני באמת מלאך... יש לי שתי כנפיים,
עכשיו יש לכם 2 מלאכים... אך רק אחד מהם איתכם...

את השני עטפתם בבד אדום והוא נחנק בתוכו...
אתם הרגתם אותי!

אל תתחרטו - לא יעזור לכם...

אל תבכו - הדמעות לא יהפכו למלאכים אשר מהשמיים יחזירו אותי
אליכם...

היה כאן קרב לא גלוי, והחץ שנורה לי בלב היה האחרון לקבוע את
נשימותיי הספורות... את מותי...

אל תצטערו, אני לא חוזרת...