משרד כוח אדם.
אישה באחת העמדות ולקוח שמתיישב מולה.

לקוח: שלום
אישה: שלום. במה אפשר לעזור לך?
ל: אני מחפש עבודה.
א: מן הסתם. באיזה עבודה אתה מעוניין לעסוק?
ל: מה שיש. אני לא בררן

האישה מבולבלת

א: אדוני. אני חייבת מידע כלשהו כדי להתאים לך עבודה.
ל: אני לא מעוניין למסור על עצמי מידע בשלב זה.
א: אני מצטערת, אבל אני חייבת משהו. יש לך כישורים מסויימים?
ל: אני יודע לקפוץ בחבל שלוש מאות עשרים וארבע פעמים בזמן שאני
שר את ההמנון הלאומי של קמבודיה מהסוף להתחלה.
א: זה... כישרון... מעניין... אולי משהו טיפה יותר פרקטי?
ל: יש לי אחד פרקטי.
א: יופי. מהו?
ל: אני יודע לעשות ג'אגלינג עם 57 כדורים בזמן שאני רוכב על
סוס נכה שרץ אחורה.
א: וואו... אתה באמת יכול לעשות את זה?
ל: לא.
א: אז למה אמרת?
ל: רציתי להרשים.
א: אתה לא צריך להרשים אותי.
ל: אז איך אני אקבל עבודה טובה?
א: פרוטקציות.
ל: וואלה. את מי צריך להכיר?
א: את המנהל.
ל: תודה.

הלקוח קם והולך לדלת שכתוב עליה "מנהל"

א: לא! לא למנהל שלי!

כעבור 5 דקות שבהן הלקוח בחדר המנהל. הוא פותח את הדלת בכעס
ופונה לאישה

מנהל: נורית!!!