בשדה הקרב נפלתי, מדמם ומותש
תושיט לי יד חבר קראתי, ראה כי הנני נואש
אך אתה בכל הודך הסתובבת וברחת
ואותי במקום לקחת לצידך למות שלחת
ירי צרורות שורק באוזני
פגזי ארטילריה כותשים כל דבר חי
ואני שוכב וחושב לי מדוע
דווקא אני כאן מוטל מדמם ופצוע
והנה באים הם חיילינו לוחמים עזי נפש
שועטים הם כנגד גלי הרוע והרפש
ממש כמו מלאכים הם, טהורי לב
מגבורתם הנצחית יירא כל אויב
והפצעים מזרימים נהרות
חדות עייני נהיית פחות ופחות
הנה עוד מעט ודעתי תטרף
איך אני נאכל מזה הכאב
ובעודי נטמע בין גבולות המציאות לחלום
באוזני מתנגנת מנגינת חירות ושלום
וכך נותרתי שוכב מדמם בשדה הקרב
כשנשקי לחיקי ואחי לנשק ברח
לאן פנו פניך ילד, לאן הובילה דרכך
כדור אחד בלב פותח דלת, אך משם אין דרך חזרה |
