|
עייפתי
להלך על משעולים מפותלים
לעקוף על בהונות מהמורות חטאים
לשכב בדד על יצוע של
מאוויים גנוזים
עייפתי
ללקט מילים חולמות, מהבהבות
לנסות להקפיא
צמרמורות של תשוקות
לחבוק בכל ליל
את גופי עטוי הכמיהות.
ואתה,
אף פעם לא תדע עד כמה אהבתי
כי עייפתי
עייפו עיניי להאיר לך נתיבים
עייפו אצבעותיי להקליד לך כיסופים.
והדממות הרוחשות סביב
נושאות אותי
על פני רוח השתיקה
הרחק הרחק ממך...
" ותתעטף עלי רוחי; בתוכי, ישתומם לבי.
זכרתי ימים, מקדם-- הגיתי בכל-פעלך;
במעשה ידיך אשוחח.
פרשתי ידי אליך; נפשי, כארץ-עיפה לך סלה..
השמיעני בבוקר, חסדך-- כי-בך בטחתי:
הודיעני, דרך-זו אלך--
כי-אליך, נשאתי נפשי..."
(תהילים קמג)
|
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.