בס"ד, רביעי 19.11.03

נפילות...נפילות...נפילות קטנות של החיים.
כן, יש נפילות.
תמיד הן קשורות לאמא.
איזה כוח יש לה.
יותר נכון, איזה כוח אני נותנת לה.

אשה גדולה,
מכסה פני נוף,
צל גדול, ללא צבע
חוסם את החלון.

גם אם זוז ימינה או שמאלה,
יזוז הצל לאותו הכוון,
תרצי לגעת בו,
הוא יתחמק ויתמזער,
ברגע שתחזירי את ידך,
ישוב בצל ויגדל.

תרצי לגרשו,
הוא יגדל,
הוא קשיח,
הוא אטום
אין לו בשר
ולא עצמות.

הוא קר
הוא מחוספס
הוא גדל לנגד עינייך
ורק מול עינייך.

אם תרצי לשאול לעזרה
יגידו שאת עיוורת
יאמרו: את אטומה
יהסוך: "די".

והצל ילך ויגדל
ילך ויתעצם
ישכנע עצמו
כי אדם הוא.

רק אדם אחד
טיפש וקטן יצעק:

"זה לא אדם, זה צל!"

וקולו נדם.