תמרה מתקשרת לחברה הכי טובה שלה , ענת. היא  נסערת מאוד
ובוכייה. "החרא הזה הוא עשה ממני צחוק! סתם הייתי זיון בשבילו
הוא אפילו לא טרח להגיד לי שהוא חזר לחברה שלו. שבוע וחצי אחרי
שהוא שוכב איתי הוא חוזר אליה, אני לא מאמינה שזה שוב קורה
לי..." ענת כבר רגילה לשיחות האלו מנסה להרגיע אותה: "אבל את
ידעת מההתחלה שהוא לא רוצה ממך יותר מסקס. תחשבי על זה ככה היה
מה שהיה, נהנית באותו הרגע וזהו תעברי הלאה ,תשכחי ממנו כי הוא
פשוט לא שווה את זה."
תמרה לא נרגעת ומתקשרת לעוד כמה חברות ובוכה על הלב שנשבר שוב
ושוב. כעבור כמה ימים כשמתיבשות הדמעות היא אוספת את עצמה
בידיים ומלקטת את שברי הלב שלה. היא שמה לב , שכל פעם שהלב שלה
נשבר, הוא נשבר לרסיסים קטנים יותר והמשימה נעשת קשה ומעיקה
יותר.
תמרה מתחילה לחפש את עצמה. היא רוצה לטעום מכל דבר שיש, היא
רוצה להנות מכל דבר ולנסות מה שמעולם לא ניסתה.
עוברים מספר שבועות וענת מתקשרת אליה. "בא לך לרדת איתי לאילת
לחפש עבודה?בבקשה תגידי כן, אין אף אחת אחרת שאני יכולה לחשוב
עליה שתיסע איתי." תמרה חושבת על ההצעה , מתיעצת עם מספר אנשים
ולבסוף מחליטה לענות בחיוב.
תמרה וענת נוסעות לאילת. תמרה יודעת שענת מאוד לחוצה למצוא
עבודה, אבל היא מבחינתה רוצה להתרחק מהכל, לשכוח מהמציאות
הנוכחית המבלבלת כל כך. לפנות בוקר הן מגיעות ולוקחות מונית
לאכסניה. הן מניחות את התיקים נכנסות לחדר והולכות לישון למספר
שעות, רק כדי לצבור מעט כח, אחרי הכל הן צריכות למצוא עבודה.
השעון המעורר מצלצל. תמרה וענת קמות  והולכות לבדוק את מצב
העיניינים באחת מרשתות המלונות. ביום הראשון הן נתקלות בדחייה:
"אין לי שום דבר להציע לכן היום תנסו מחר אולי יצוץ משהו".
ענת מאוכזבת קשות. תמרה חשה מעין תחושת הקלה. "אם אנחנו כבר
כאן בואי ננצל את הזמן ונבלה", מודיעה תמרה לענת. בערב הן
מתלבשות יפה , מתאפרות יוצאות למסעדה. אחר כך הן יושבות
במועדון קריוקי בטיילת וענת משכנעת את תמרה לשיר. תמרה רוצה
לבדוק את אחד הפאבים בטיילת אבל ענת כבר עייפה ."נלך מחר אני
מבטיחה לך" היא מודיעה. הן חוזרות לאכסניה. תמרה לוקחת סיגריה
וספר והולכת ללובי. לפתע אחד העובדים, דני, קורא לה מבחוץ. "
מה את קוראת? משהו מעניין?" " לא, האמת שכבר קראתי אותו אבל
חברה שלי עייפה ואין לי מה לעשות" " עשיתי כביסה ואני לא יודע
איפה לתלות אותה כאן או בבית. מה את אומרת? " " לא יודעת תעשה
מה שאתה רוצה" " רוצה לקפוץ אליי ?" "בסדר" , תמרה לא חושבת
פעמיים.
הם מגיעים אליו לדירה והוא מראה לה טריקים בקלפים. הוא מתקרב
אליה והם מתנשקים . הוא מתחיל לגעת בה וללטף אותה והיא מתמלאת
צמרמורות. " לא, אני לא יכולה. אל תכעס עליי פשוט נמאס לי
להיות סתם זיון". " אני לא כועס בכלל מתוקה" הוא אומר לה, אבל
היא מרגישה שהוא מאוכזב. הוא משלם לה על מונית והיא נוסעת
לאכסניה. ביום השני ענת ותמרה מנסות שוב את מזלן. הפעם יש
התקדמות והן נשלחות לאחד מבתי המלון. אך בסוף מסתבר שאין בהן
צורך , אבל הן יכולות לנסות שוב מחר. באותו ערב תמרה עושה
עיניים לדני. " את באה אליי היום?" " אולי נראה אם יבוא לי ",
היא מתגרה.
ענת שוב מתעייפת ותמרה חומקת עם דני לדירה שלו שוב. הפעם היא
מתירה חלק מהרסנים שלה . הוא מוריד לה את המכנסיים והחולצה
ומנשק אותה בכל הגוף. הוא הופך אותה על הבטן ומתחיל לגהור
מעליה ואז הוא שולף קונדום. תמרה נבהלת. " לא, לא עד כאן אני
לא רוצה " והיא מתלבשת. הפעם הוא מלווה אותה ברגל . "אני יודעת
שיש כאלה שחושבים שאני יפה וכוסית אבל אני לא באמת מרגישה
ככה", היא מספרת לו. היא מגיעה לאכסניה והולכת לישון. ביום
השלישי ענת ותמרה מנסות את מזלן בעוד מספר בתי מלון אך מקבלות
תשובה שלילית. ענת שוב מאוכזבת ותמרה מרגישה שככה זה כנראה
אמור היה להיות. בערב ענת לא מרגישה טוב והולכת לנוח בחדר.
תמרה מחכה ללכת עם דני. הם מגיעים לדירה והפעם כל הגבולות שלה
נפרצים. הוא מתחיל להפשיט אותה והיא לא מתנגדת . הוא מתחיל
לרדת לה והיא מפסיקה לחשוב, מרוכזת רק בדבר אחד. הוא מתפשט
ומתכוון לחדור ואז היא אומרת: "לא בלי קונדום" .  אחר כך הם
משנים תנוחה והיא מסתכלת פתאום במראה, שעד עכשיו לא שמה לב
שהיא שם. היא תוהה לעצמה :"מי זאת הדמות שניבטת אליי במראה? זה
דני, אני יודעת , אבל מי זאת הבחורה תחתיו?" ולפני שהיא מספיקה
לענות, הוא הופך אותה ופולט שתי אנחות והיא יודעת שזה נגמר.
ביום הרביעי הן חוזרות הביתה. "הבחור הבא שאני אשכב איתו יהיה
מישהו שאני באמת אוהב", מודיעה תמרה לענת. אבל היא יודעת שענת
מפקפקת בה.
תמרה חוזרת למציאות ממנה ברחה, המאופקת , השמרנית והלוחצת.
תמרה חוזרת לחיים שהיא צריכה להתחיל לחיות.
יש ימים שהיא מחייכת וכל אחד שעובר ברחוב מגניב מבט, ויש ימים
שהיא עצובה ואז אף אחד לא מסתכל. ותמרה אוהבת שמסתכלים עליה.
תמרה ממשיכה לפגוש את הבחורים הלא נכונים והלב של תמרה תמיד
נשבר בסוף. ובכל פעם שהלב של תמרה נשבר, הוא נשבר לרסיסים יותר
קטנים והמשימה לאסוף אותם נהיית קשה ומעיקה יותר.