תומר אברמוביץ / יצרים |
וליבו מלא גאווה כי בכפות רגליו הדואבות סלל השביל,
ואת האבנים סיתת בכפות ידיו ועיצב בעיני רוחו,
ובזיעה וחופן רגשות אשמה כרת את העצים שהיו לו לגדר.
אך אף אחד לא טרח לצעוד באותו השביל או להתפעל מאותו הבית,
ובודד היה האיש מאוד.
או אז במו ידיו עשה לו חבל, ובאש היצירה בנה לו קורה, אך
בליבו, יקירתי, בליבו... לעולם לא ימצא לך נחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|