אטיו דניאל / טהורה |
ניצבת קשה כאבן
ורכה ככותנת השדה
יפה ולבנה כאלה
וצוארך הברבורי, השקוף
מסנוור את השמש
ותשמישי קדושתך לרגלייך
שבורים, מנופצים לרסיסים
ולא יחוברו שוב לעולם
עומדת, ניצבת, מתבוננת
בשמיים, מחכה למענה
וגם פח השמן שאחזת התרוקן ונסדק
ואלף שנותייך נחרטו בגופך
ואין קץ דמעותייך קוראות שוב בשמך
ניצבת על התל, ובליבך חומת האכזבות
כה יפה את, אמא
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|