ולמה באתי לכאן, הא?! למה?!
ואיפה התשובה שהייתה כאן פעם, שהתנוססה בגאון כמתרברבת
בנצחיותה?
אולי שקעה בחול המדבר שמסביב, דהתה אל תוך הנוף המצהיב הזה,
החולה. אל הרקע המונוטוני המאובק להחריד הזה, החולה. אולי לקחה
עמה מפחד הבדידות את השפיות. עכשיו הכל עומד רעוע, מאיים
לקרוס, מוטל בספק.

אך איך יתכן?! הרי תמונת הנוף שמשתקפת בעיני כל היא הררית
ומגוונת, ירוקה ומלאת חיים. איך יתכן שרק עיני קולטות פיסות
נוף עמומות ודהויות?! הרי יודעת אני יפה לומר שכאן, במקום הזה
נמצאת המשמעות. שזה משכנה. אז איך זה שכל מה שמוחי מצליח להכיל
זה שברי זכרונות חרוכים?

הי, אתה! בוא הנה לרגע. הבעתך מסגירה - חיים ערכיים אתה מחפש!
הנה, כאן תמצא אותם. ממש פה, במקום בו אתה עומד. רוצה עוד? רק
כאן תוכל לחוות התמודדות על חיים נעלים, מאבק מתמיד על אמת
ניצחת תוך חתירה לצדק ומוסר. וחזון. אחח... בהחלט. כאן תמצא
הכל. מה אתה אומר? סקפטי משהו?! נסה להוכיח ההפך. בבקשה, נראה
אותך. לא מצליח, מה?! וודאי שלא. לא תוכל. אמת ניצחת ביקשת.

אתה מתחיל להרגיש בזה? יופי. זה סימן שאתה מתקדם. קשה? רוצה
עוד קצת? הנה - רק כאן נמצאת היכולת לקחת אחריות על עצמך ועל
אחרים, ולהיות מעצב היסטוריה. אתה קולט? היסטוריה! נו, איך
עכשיו? אתה כבר שם? נהדר. מעכשיו הכל יהיה הרבה יותר פשוט. או
מורכב... טוב, זאת בחירה שלך, הרי הכל תלוי בנקודה ממנה אתה
יוצא. כמובן שכחלק מהחתירה לאדם החדש אתה תפנה לבחור בערכי,
במוסרי. בחרת?! זהו... אתה בפנים... הידד!

מה? מה קרה? מה פתאום?! איך יתכן שאינך מרגיש? הנה - חזון,
מוסר, צדק, חיים נעלים, אדם חדש... ששש... זה בסדר, הירגע...
די! חדל! אני לא רוצה לשמוע הגה נוסף! הרי אתה בוחר בחיי
התמדדות, נכון? אתה בוחר להיות אדם חדש, טוב יותר, נכון?
אתה בוחר בכך. אז די. מספיק. תתמודד על הרגש שלך. קח אחרית
על עצמך. א ת ה בוחר לנתק את הרגש מהשכל. הנח לעצמך
להרגיש...

יופי. אתה מנסה. עוד מאמץ קטן.
מה הפעם? מה זאת אומרת "זה לא זה"? אז מה זה? ענה לי! אתה
מקולקל! כן, אתה חלש ובודד! פחדן! עלוב נפש!
ממש כמוני...

לפחות שנינו דפוקים ביחד. לפחות אתה תבין אותי, היחיד...

רגע,רגע, מי אתה בכלל לא אמרת. אני אף פעם...
נו, דבר. בבקשה ספר לי מי אתה. פתחתי לך דלת לנפשי, אף פעם לא
פתחתי אותה קודם. עכשיו היא כבר פרוצה, אין דרך חזרה. אנא ממך,
אתה כבר בפנים, לפחות ספר לי מי אתה! בבקשה, רכך את המכה...

מה אתה עושה? עצור! בבקשה ממך, הפסק! אם יש מעט רחמים בליבך
הנח לי. די! ידך פוצעת אותי, אני מדממת, הבט! איך יכול אתה
לחפור ולחטט בי כך, בעיניים מזוגגות? אתה חודר לתוכי, אתה
מבין? אתה מטמא אותי! הפסק! רחל, עזרי לי! יד כל במנוחה ממששת
את נפשי! את שומעת? יד כל ממששת אותי!
לך מכאן, אני מתחננת. אני אעשה הכל. קח ממני הכל, רק השאר לי
את נפשי. הנה, בבקשה, קח את הדעת. גם ככה כבר אינה מתפקדת עוד.
קח את הגוף, כבר מזמן הוא אינו שלי. קח את קולי, איש אינו שומע
אותו עוד, קח הכל. בבקשה, את הנפש הנח לי... היחידה שנותרה
לי...


את הדימום לא היה ניתן לעצור. הפצע היה עמוק מדי. שעת המוות -
23:21.