שיחה ראשונה בטלפון. אתה מחליט ללכת על בטוח ולהתחיל עם השאלות
הבנאליות...
פתאום אתה משחרר איזה צחוק מאולץ ומתחרט על זה מייד. הצחקוקים
הדביליים האלה של המבוכה. אתה זורק איזה משפט שנון. היא צוחקת.
בינגו! כל הכבוד. שלב ראשון הוכתר בהצלחה. עכשיו כל מה שנשאר
זה לשרוף עוד קצת את הזמן ולסיים את זה עם טעם של עוד. בינתיים
הכל דופק על-פי התכנית. אתה מדבר ומדבר והיא צוחקת. אין ספק,
מדובר בעוד הצלחה מסחררת. אבל אז פתאום, תפנית בעלילה. בלי
אזהרה מוקדמת, המבוכה מתעוררת לחיים. אתה כבר מכיר את השלבים.
עוד מעט יבוא הכחכוח בגרון, אחרי זה התיפוף העצבני עם האצבעות
על השולחן. ואז כמובן תקום ותתחיל ללכת עם הטלפון בכל הבית.
הלוך חזור. מדבר והולך, הולך ומדבר. ועוד על מה מדבר, כל כך
הרבה שטויות. אולי באמת עדיף שתשתוק ותיתן לה לדבר. אבל היא לא
מדברת...
יש לך במוח מאין ערכת משפטי חילוץ למצבים כאלה. עזרה ראשונה
לחובבנים. מן ערכה שמכילה אוסף של משפטים שנונים לעת צרה. כל
פעם שאתה תקוע, אתה פונה אל הערכה הנאמנה ומוצא לך איזה משפט
שנון שייחלץ אותך מהשתיקה. אסור להישאר יותר מדי זמן בטריטוריה
של השתיקה. השתיקה היא האויב של הזרימה. השיחה חייבת לזרום.
הזרימה היא ידידתם הטובה ביותר של ההומור והשנינות. וכידוע
השילוב הזה הוא המפתח לכיבוש היעד המבוקש. אתה מפשפש
בערכת-המשפטים במוחך הקודח. יש כמה סוגים של משפטים. יש את
המשפטים השמנים שפותחים פתח לנושא שיחה שלם. אין הרבה כאלה
במאגר. כל נושא הוא נושא ואם בזבזת נושא ככה סתם, אז הלך
הנושא. צריך להשתמש בהם בתבונה. לעומת זאת, יש את המשפטים
הקלים והבנאליים. המשפטים האלה שמבלבלים את הצד השני, גורמים
לו לחשוב קצת וככה אתה מרוויח זמן לחשוב על משפט המחץ הבא. אלו
משפטים שקל לשלוף אותם אבל הם לא מחזיקים הרבה. זה כמו לזרוק
חתיכת עיתון למדורה כדי להשאיר אותה דולקת. האפקט נוצר אבל רק
לזמן מאוד קצר.
אתה מפשפש ומפשפש ולא מוצא כלום. אתה זורק איזה "אז מה... מה
ככה?" כדי להרוויח עוד טיפת זמן... ככה זה בעסקי המשפטים. כל
טיפת זמן משפיעה. בצד השני אין תגובה. אתה ממשיך לפשפש וברקע
השתיקה הרועמת. ואז אתה רואה במוחך את המשפט ההוא. המשפט
האסור. זה משפט שבאמת מיועד רק למצבי חירום. לא, אתה אומר
לעצמך. אני לא יכול להשתמש בזה. זה משחק מלוכלך. זה המפלט
האחרון. בטוח חבויה פה בערכה עוד איזה פיסת שנינות שלא השתמשתי
בה עדיין. תוך כדי חיפוש המשפט האידיאלי שיפיל אותה מהכיסא,
בורחת לך איזו אנחה עמוקה שלא משאירה מקום לספק וגם לא טיפת
אוויר בריאות שלך. המצב מידרדר מרגע לרגע...
טוב. אין ברירה. היא הביאה את זה על עצמה. אתה לא רצית להגיע
למצב שתיאלץ להשתמש בנשק הזה. זה באמת המפלט האחרון, אבל אם
חייבים אז חייבים. הכל כדי לשבור את השתיקה. עכשיו זה רגע
האמת. מה שיהיה יהיה. אתה הולך על כל הקופה. אתה שולף את משפט
המחץ וזורק אותו לחלל האוויר. אתה עוצם עיניים, מכווץ את
הפרצוף ומחכה לתגובה מהצד השני. ואז, מבעד לשתיקה, אתה שומע את
הצליל המוכר של הטלפון המנותק. גבוה ומונוטוני. היא כנראה
התעלפה, אתה חושב לעצמך. היא פשוט לא עמדה בפני הקסם שלך...