ראיתי איש שמדבר לכספומט,
פניו האדישות הפכו לזורחות
ברגע שהכסף יצא.
ראיתי בחורה מדברת לענן,
סיפרה לו על הלילה שלפני
ומה יהיה בלילה שאחרי.
ראיתי בחור מדבר לעצמו,
עצבני ומתוח הוא נראה,
אולי אף צעק.

רציתי לקפוץ לים,
לחשוב קצת, ליהנות,
להטעין בטריות.
בדרך נתקעתי
בפקק.
הים משמאלי
מוסתר על ידי מלונות,
שמעתי שהקימו בגן עדן מגרש חניה.
האירוניה אחזה בי
מסרבת לשחרר ולו לרגע.

ראיתי איש שמדבר אל כולם,
עמד ליד הצומת והציע סחורה,
קניתי ממנו בייגל ומבטי פנה שמאלה,
לבי קפץ. רואה את הים!
החלטתי להשיב לאירוניה מלחמה.
ארבעה וינקרים,
מכסה מנוע מורם,
האוטו בסדר, אבל זה ביני לבין הים.
יושב לי בפקק,
טועם מהבייגל,
צופה בגלים
ומרגיש מאושר.

צפירות
בלאגן
פתאום כולם מדברים אלי.
אני בשלי, עסוק בלעיסה
צעקתי בלבי -
"עזבו אותי,
אני עכשיו בהפסקה"

ראיתי זוג הולך
ידיהם שלובות
מדברים שיחה עירה
אך לא בין עצמם.

חשבתי ל י-
בטח פעם,
הרבה לפני הקידמה
אנשים דיברו אל הטבע
ואולי אפילו
זה ענה בחזרה.