בקבוק זכוכית, צר וארוך,
אני מרוקן כדי לפנות מקום בתוכו
לזכרונותיי שימלאו אותו,
ואוכל לאטום, להניח בצד ולא להביט.
שולחן ארוך, עמוס לעייפה,
אני ממיין ומסדר מערימות הניירות וחפצים
לפרוס את כל טעויותיי עליו
ואוכל למיין ולסדר ולהרחיק מנפשי.
בקבוק זכוכית, צר וארוך,
אני מגלגל את הפתקים הפרוסים לתוכו
למלא אותו בענייני ולהתחרט,
ואוכל לאטום, להשליכו לגלים וינשא הוא לאיי נשייה.
גלים גבוהים, ושוברי גלים
אני מביט ורואה כיצד נלחמים הם
את כעסי המותש והמחרחר,
ואוכל מתוך צידוק, לשוב ולשכב לישון כמו תינוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.