עומדת כאן במקום הזה ולא מאמינה
עומדת לפני חלקת אדמה
חלקת רצח.
עומדת בתוך גן הדממה.

והגן כה יפה
וחי וירוק
והציפורים בו מצייצות והפרחים גדלים
והעצים כה תמירים פזורים על הקרקע.

והגן כה שקט
ומת ואפור
והציפורים צווחות למראה שמונה מאות הילדים
והעצים שגדלו על בורות של גופות
והפרחים שצמחו על קברי התמימות.

וטביעות הרגלים שצעדו יחפות
על האדמה רווית הדם.
וקולות הצחוק שלא ידע למה לצפות
וקולות הטעינה וקולות הירי
ודממת הצרחות שנפסקו בן רגע.

והם כה תמימים וקטנים
צועדים בזוגות
יד ביד לנצח.

החיוך שהוחלף בדמעות.
הנעורים שנקטפו.
הידיים המחובקות שהופרדו.
והאור שהוחלף בחושך
והחיים שנטבחו למוות.

ומצבה יחידה
ובובות וצעצועים פזורים מסביב
כאן במקום הזה

בגן הדממה של הילדים.

"אם באתם לפה בשביל להבין, זה המקום בו אתם יכולים להפסיק
לנסות..."

זביליטובסקה גורה - פולין 15.4.04