הוא היה מחזר אחריה בחשאי, ונהג להסביר לעצמו את אי העשיה
כנסיון להגן על הצורה ברוחו. יום אחד עזר אומץ, קנה לה פרח.
הוא עמד מולה, מלמל, את יפה כמו הטבע
פריטות נימי אהובה עושות מנגינה יפה
הצעתי לך הפרח, אותו לי מחזירה.
הוא מעולם לא ידע אהבה מהי אך חש שזו אינה אהבה דבלינאי עגום
מן גחמה של גיל הנעורים רצון להתהולל להרגיש נאהב ופגוע לכתוב
עליה ולהגיש אותה לאחרת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.