את רוצה למות, לוקחת קופסא של כדורים לא משנה מאיזה סוג ובולעת
את כולם. כדי שהמוות יהיה בטוח את בולעת עוד כמה כדורים מסוגים
שונים. שוכבת במיטה וחושבת על כל החיים שלך שעברו, כל החיים
שלך שלא שווים כלום.
אחרי חצי שעה את מרגישה סחרחורת ומתחילה לראות במטושטש את
עדיין חושבת על כל החיים שעברו לך ככה סתם בלי שום מטרה ובלי
שום הישגים, מחשבות גדולות לילדה בת 15 אבל מה איכפת לך? גם
ככה את כבר חצי רגל בתוך הקבר. מעלה חצי חיוך כשאת נזכרת בקיץ
של שנה שעברה שהיית מאושרת עם החברות שלך, שעזבו אותך ככה
פתאום. נזכרת בחבר שלך לשעבר שעשה אותך כל כך מאושרת...
חרטות מתחילות לבעבע בך, אבל את לא מתייחסת. את חושבת איך כולם
יגיבו כשיראו את התמונה שלך בעיתון, הם יבכו? מה זה משנה! את
כבר ממש מטושטשת. החרטות הולכות וגדלות, מה עם ההורים שלך? איך
הם יגיבו כשימצאו את המכתב שרשמת ושינית עשרות פעמים.
הם יבינו?
את כבר מתחילה לראות שחור.
פוקחת את העינים אחרי שש שעות עם בחילה נוראית ובטוחה שאת
בגיהנום. מתאוששת קצת ומבינה שזה לא עבד, את לא יודעת אם לצחוק
או לבכות. עצב מתחיל למלא אותך, כבר הכנת את עצמך לסוף החיים.
אולי ככה נראה גהנום? ככה נראה המוות- המשך החיים? לכי תדעי
עכשיו כבר כלום לא ברור. כל הכדורים האלה כבר מזמן היו צריכים
להרוג אותך! למדת על זה בקורס מד"א בשנה שעברה. כנראה שבפעם
הבאה תצטרכי לחשוב על דרך טובה יותר למות.
לחתוך את הוורידים ולקוות שיהיה לך את האומץ ללחוץ חזק יותר.
איך תבואי לבית ספר? זה הדבר שאת הכי לא צריכה עכשיו. אחרי
שלוש ימים ששכבת במיטה את הולכת לבית סוהר הזה שקוראים לו בית
ספר כי אין לך ברירה. את יודעת שאם תמשיכי בחיסורים המחנכת
הדפוקה שלך שוב תקבע לך פגישות עם העוסי"ת ואת לא אוהבת אותה!
היא מלשנית, אין לך על מה לדבר איתה בכלל! אז מירב העובדת
הסוציאלית שוב תדאג לזה שתפגשי עם הקצינת ביקור סדיר. למה כל
החרא הזה?
אז את הולכת , יושבת לבד. הבנות שרק לפני כמה ימים היו החברות
הכי טובות שלך עוברות על פנייך עם חיוך. מה מצחיק כל כך? זה די
עצוב! כל הסיפור המזויין הזה שאף פעם לא נגמר! כל הסיפור
המזוין הזה שהוא בעצם החיים המזויינים שלך.
את מקשיבה לבחורה שמדברת אצלך בראש. הבחורהשאת זוכרת אותה מאז
שאת זוכרת את עצמך היא תמיד הייתה שם וגדלה יחד איתך. עכשיו
היא אומרת שאת צריכ הלעוף מפה, משכנעת אותך לסיים עם כל החרא
הזה. גם ככה לא ייצא לך שום דבר מזה. כולם מתים בסוף אז למה לא
עכשיו? מישהי שהייתה חשובה לך פעם אמרה שלהתאבד זו הדרך הכי
קלה לברוח גם אם היא צודקת, היא כבר לא חשובה יותר. לא בא לך
לדבר עם אף אחד,למה? הם במלא לא יבינו.
את עוצמת חזק את העיניים ומקווה להעלם, פותחת אותן אבל את
עדיין נמצאת בשעור לשון לא מבדר במיוחד. מה כל החרא הזה יעזור
לך?
את לא צריכה את זה הבחורה שבראש עדיין ממשיכה במסע
השיכנועיםשלה את לא שומעת אותה או יותר נכון לא רוצה לשמוע, מה
היא כבר יודעת? הפסקה, הולכת מאחורי הבניין ומדליקה סיגריה
חושבת שחבל שאי אפשר למות מסיגריה. מוזר קצת ששלוש טיפות
ניקוטין הורגות בן אדם על המקום וסיגריה שהיא מלאה בו, לא.
לא משנה את אומרת לעצמך.
וממשיכה הלאה.