הראש ריק ממחשבות, הכל שקט ודומם, מילה קטנה עולה לי בראש -
חסרת משמעות מבחינתי.
היא מסרבת לצאת מראשי,לא מוכנה לצאת עד שארשום אותה על דף,
מתעקשת להתפתח, רוצה להפוך ליצירה.
מילה אחת שעולה לי בראש, בלי רעיון, בלי עלילה, מילה...
כמו במטה קסם, היא קוראת לחברותיה, מזמינה אותן ליצור איתה
משפטים, ליצור איתה סיפור.
הן באות כולן ממעמקי נשמתי, אי שם באזור התת מודע, מטפסות לאט
לאט אל תוך מוחי, מתחברות אחת עם השניה בצורה הכי הרמונית שרק
אפשר ויוצרות בשבילי עולם ומלואו.
לעיתים קרובות אני שוקעת בתוך אותו עולם שהן יוצרות לי, לעיתים
אני מחפשת מעבר לו, אך תמיד אני חוזרת אל נקודת ההתחלה.
הרעיון נקטע, נגמרה העלילה, כל שנותר לי הוא רק מילה.