בשעות לילה מאוחרות של דמדומי סתיו, לבדך עם  עצמך, נכנסת
ל"במה חדשה" ודפדפת... עד שהגעת במקרה לשיריי.
מייד פתחת להם דלת בית-נשמתך, הושבת אותם בסלון עצמך
והדלקת אור, שחת עימם על קפה רגשותייך, חם, חזק, מהביל.
רקחת להם בנפשך מרקחת כה טעימה, עשירה מלוא טעמייך.
כיבדת אותם מהגיגייך, אפויים, חמימים, פריכים, שהוצאת ישירות
מתנורך.
כך ישבת ושחת עם שיריי לתוך הלילה, כל אחד משיריי בנפרד, שיחות
נפש כה עמוקות, חשפת בפניהם נבכי נשמתך החבויים, אפילו כאלו
שהיו נסתרים מפנייך... עצמך לבדך עם שיריי עצמי, עד שעלה
השחר.

למחרת, ראיתי תגובה משם לא מוכר בדף היוצר שלי ב"במה". תגובה
כזו... מדהימה!
תודה רבה על אירוח נפלא שכזה , מבלי שידעתי...