זה התחיל מהכרות שטחית שלא היה נראה כי תוביל לקשר מיוחד. מהר
מאוד שמתי לב שאתה יותר מסתם ידיד.
ב-16 שנות חיי תמיד עמדה חומה שחצצה ביני ובין העולם. תמיד היו
לי חברות וידידים, תמיד התייחסו אלי כאל נסיכה וציפו ממני
ציפיות שהיו מעבר להישג ידי. עם כל מכריי הייתה לי הכרות
שטחית, חסרת תוכן, חסרת משמעות, חסרת רגשות והפגנת כאב.
היינו נפגשים בגן, בבית הספר, אחה"צ ובערבים, תמיד צוחקים
ומאושרים. היינו ילדים תמימים. הבעיות שלי לא הפריעו לאף אחד
חוץ מלעצמי. הבטן געשה ומבחוץ נראה רק חיוך מרוח על פנים
תמימות. ככה עברו להן השנים היפות של חיי, בשיכרון חושים
ובניסיון לא מודע לעצור את התעגלות גופי והפיכתו לנשי. הכל היה
טוב עד שניצני ההפרעה החלו לצאת לפני השטח.
בכיתה ז' הדברים עוד נשמרו מתחת לפני השטח, כרגיל ביני ובין
עצמי. שאפתי לשלמות כמו שציפו ממני. בכיתה ח' כבר העזתי לדבר,
לשתף ולפעול, אך נגמלתי כשמבטים תוהים הופנו לעברי ובחנו את
בשרי החשוף.
שנתיים נוספות עברו להן בשקט, כאשר חלומי נשאר בבטני, תקוותי
נשארה בעולם החלומות האישי שלי.
בחופש הגדול בין כיתה ט' לכיתה י' כבר חייתי רק על מרק,
התעלפתי כמה פעמים ואז לפתע שככו הבעיות, הר הגעש שעמד להתפרץ
נרדם ללא התראה מוקדמת, אך החלום נשאר, האיום האימתני לא נשכח,
כי אם הודחק.
קצת לפני החופש הגדול שעבר, בין כיתה י' ל-יא', ההפרעה הכתה בי
בשנית. תמיד קנאתי באלה שהעיזו לקחת את חלומן ולהוציא אותו
לפעול. אצלי השד השתחרר לחופשי ודעך, שב אך נעלם בין כותלי
ליבי וחזר והכה בשנית.
לא שלטתי באכילה, אכלתי כמויות עצומות והקאתי, והמשכתי לאכול,
ורכנתי בשנית מעל אסלת השירותים. קראתי באותה תקופה ספר על
נערה עם הפרעה, סופו עדיין נשאר פתוח, לא סיימתי לקרוא את
הספר, לא הגעתי לקטע בו הפרעתה שוככת והיא חוזרת לחיים רגילים,
התפתחתי ביחד עם הספר, קראתי והוצאתי לפועל את הכתוב אך נתקעתי
באמצע, בשלב המכריע של חיי, תקועה בין הרצון לאהוב לבין סודי
הכמוס ביותר אותו אני חולקת אך ורק עם אסלת השירותים ועם ניר.
ניר... הידיד הכי טוב שלי, שכרגע מתפקד גם כחברה הכי טובה שלי
וגם כמלאך השומר שלי, הוא הראשון ששיתפתי אותו בסודי ושמרתי
איתו על קשר לאחר מכן. נרתעתי לא פעם אחת. תקופה מסויימת הייתי
רחוקה, פחדתי מהכרות עמוקה מידי איתך. אבל חזרתי אלייך, כמו
תמיד. ציוץ קטן נשמע מפי ואתה כבר לידי, תמיד איתי. הברה אחת
ואתה כבר יודע מה רצוני. את כל סודותיי חשפתי בפנייך ואתה
הקשבת, תמכת ושתקת. לא העברת עלי ביקורת, לא נלחמת בי, פשוט
הקשבת והיית שם בשבילי.
הגיע הזמן להעניק לך בחזרה על התקופה האחרונה, על השתיקה.