מחניק לך בגרון, ואת מלוכלכת, אולי כבר ארבעה ימים שלא התקלחת,
שבועיים שלא חפפת ראש, את נראית נורא חיוורת בלי איפור שחור,
אבל אין לך מוטיבציה לשים.
גם פתאום הבגדים שלך כל יום נראים אותו דבר, אולי כי אין לך
מוטיבציה להחליף אותם. אין לך מוטיבציה לקום מהכיסא, או
מהמיטה, ולעשות משהו עם עצמך...
את מריחה מריקבון של תפוחים, אבל אין לך אומץ לעשות כלום...
את יושבת מול מסך כבוי ורועדת, מחייגת מספר, אבל אף אחד לא
עונה, טורקת את השפופרת אבל העיניים עדיין נעוצות באותה נקודה.
מחייגת עוד מספר אבל אף אחד לא עונה. את ממשיכה לרעוד,
והמספרים נוזלות. לא - אלו רק הדמעות שמטשטשות לך את הכל, אבל
אין לך כוח לנגב אותן, אז שיזלגו.
טיפה שקופה מלטפת לך את הגרון ומרגיש לך כאילו דם יוצא משם,
אבל אלו רק הדמעות, כי אין לך אומץ.
שורפות לך כבר העיניים וכואבת הבטן, אבל אין מוטיבציה לקחת
כדור או ללכת לישון, ואם כבר להירדם, אז בלי מוטיבציה.
ולקום, אין מוטיבציה,
כשהשמש זורחת ומעירים אותך כי יש בית ספר, את מתחילה לבכות כי
אין לך רצון ללכת לשם, אין לך בשביל מה להמשיך,
אין לך בשביל מי להתלבש יפה, או לא יפה, אין לך במי למרוד, כי
אף אחד כבר לא שם לב, אפילו לשמוע מוזיקה לא מתחשק לך,
ואת מבינה פתאום מאיפה כל הפאקים האלו שבך, אז מתחשק לך לחלוק,
אבל -
אין לך מוטיבציה, אבל גם ככה אין לך ממש עם מי.
אז תשכתבי לעצמך בראש מונולוג עם איזה מישהו שאיכפת לו ממך,
ולא צריך ממך כלום-
כי אין לו מוטיבציה, ואולי תהיה לך קצת מוטיבציה ללכת למחשב
ולשפוך את כל חוסר המוטיבציה למילים.


24.4