"כשהילד שאל אותי "כמה הקוף?", עניתי לו "ילד, זה קוף, זה לא
צעצוע, הוא בסוף ימות." כזה אני, מוכר קופים שלא מוכן למכור אף
קוף. "רבאק, מה ילד?! אני עוד מעט בן שלושים, יש לי כבר קרחת
ואתה קורא לי ילד? תסתכל על עצמך, יא מוכר קופים". קלטתי עליו
שזה מגיע לטונים אישיים, אז ניסיתי להרגיע, "ילד, חמודי, מה
אתה נפגע?! זה פשוט נראה לי לא אחראי למכור קוף לילד, מה
לעשות?". מהשלב הזה אני כבר לא זוכר כלום, יש לי נטייה לשכוח
דברים לדוגמא: "לשים גרביים ולהתגלח, אבל מה? אני נגן סקסופון
לא רע בכלל."

כשאני נרדם אז אני נרגע מהיום כולו ומבסוט שכל הקופים בריאים,
כבר כמה שנים שלא מכרתי אף קוף ואני במקצוע רק חצי שנה, אבל
מה? זה עדיין לא מפריע לי להרדם, כל עוד הקופים שלווים.

קמתי בבוקר וניגשתי לדון, הרגשתי ששכחתי משהו וגרביים לבשתי,
בסופו של דבר לא הבאתי את הקופים, מצאתי את עצמי בבאסטה בלי אף
קוף. את האמת, זה הרבה יותר יעיל, כי גם ככה לא הייתי מוכר אף
קוף.