מהיום שהם נפגשו
הם ממש לא סבלו אחד את השני
כי הם היו שונים
שונים חיצונית

וכל פעם שהם נפגשו במדרכות הקיבוץ
היה איזה מבט של לגלוג אחד על השני

היא - ילדת קיבוץ שמנסה להראות כעירונית
הוא - ילד ממוצא מכסיקני שלא שם פס על הלבוש

ויש פתגם שאומר שניגודים מתחברים,
יש להניח שהפתגם הזה עבד גם בסיפור הזה...

למרות שהיא שנאה את צורת לבושו
ולמרות שהוא חשב שהיא סנובית שחושבת את עצמה-

הוא נמשך אליה והיא אליו בצורה שאי אפשר אפילו
להעלות על הדעת...

לאט לאט הקצוות התחברו, והניגודים נמשכו
ואי אפשר היה להפריד בינהם, כי זהו סיפור אהבה

ויש עוד פתגם שאומר שלא כל אושר נמשך לנצח,
וגם בסיפור הזה האושר לא נמשך לנצח...

למרות ששניהם אהבו אחד את השני,
הוא מצא את עצמו מאוהב עד כלות הנשימה...
במישהי אחרת...

וזה היה כואב, ולא ברור, ולא מובן
כי היה נדמה שאהבה כמו שלהם אי אפשר לפרק

ועכשיו, הם בנפרד, מחפשים אחר האושר שברח להם מהידיים

והוא - לא איתה
והיא - לא איתו

אבל הוא כן עם האחרת
והיא כן עם האחר

בלי אהבה, פשוט בזבוז

ועכשיו מזוג יונים שהיו ביחד
נשארה רק יונה אחת כי השנייה...
מתה... מרוב צער

             ויש אומרים שבשעת מותה...
         היא קראה לו, אבל כנראה -


      שהוא לא שמע...