לצבא אז התגייסתי
לא ראיתי לא שמעתי
התחיילתי התפנתי
את הבקו"ם אז עזבתי
לא רציתי אז חזרתי הקב"ן אותי שלח
מהנדסה קרבית עברתי למוד"ש
לא טוחן שמירות רק משמרות שבוע במוצב
שלוש מאות שישים וחמישה ימים אני בקו  
אני קצת מעורער לא בטוח במצב
חושב מה היה יכול להיות האם הייתי שם נשאר
אולי היה אחרת הוא לא היה הולך
אולי אני הייתי עם כדור בתוך הלב
הצבא אותו לקח זלזל ולא תמך
זרק לו זין בפרצוף למוצב אותו שלח
יום הולדת של 20 חגג לפני יומיים
עכשיו הלך הוא לא יחזור יושב הוא בשמיים
נקמה אצלי בלב לא שומע לא חושב הדם עולה אני כועס
הוריד אצלי רוטט
הנשק בפינה מונח המחסנית כבר בהכנס
מרים את הרובה יוצא החוצה ודורך
מתעורר אז במיטה מזיע ודומע
הכול נראה קטן אליי לא רואה ולא שומע
עוצם את העיניים מסתובב ברחובות
נמאס מהחיים נמאס מהחובות
חיי בדיכאון חיי באשליה
רוצה לקפוץ מהחלון להימרח על הרצפה
מרים ידיים לשמים קורא לאלוהים
להצמיח זוג כנפיים לרחף לי בשחקים
אנשים דופקים הרוסים זורקים מושכים אותי למטה
FUCK THE CORPORATE WORLD AND FUCK
מוחמד עטה
כרמיאלי מדופלם מסביב לכיכרות
הצבא כמעט נגמר לא טוחן עוד משמרות
החיים כבר מתחילים אין לחם עבודה
אבל הכול כל כך קטן פעוט כשאתה פה לא נמצא


מרגיש כל כך בודד גלמוד בצל אני עומד
מחפש תקרן אור שתמשוך תציל בנס
מחפש את התשובות לא שואל כבר שאלות
נמאס כבר מהמוות הדם ברחובות
הפיצוצים הפיגועים הערבים שבשטחים
שרבים וצועקים שלום הם לא רוצים
חיים בשטח אדמה שכולם אותו רודפים
פוליטיקאים מושחתים ת'שלום לא משיגים
הכול כבר לא חשוב לא דואג כבר למצב
מתגעגע לסרטים לשבת קצת בפארק
לויכוחים למריבות לצעקות ולמכות
הרדיפות המשחקים הבנים על הבנות
אתה כבר לא תחזור את זה כולם יודעים
נשמור לך מקום בלב כול החברים
חיים כל כך קצרים נראים פתאום כה חשובים
הדברים הכי קטנים נראים כל כך גדולים
הכול עבר וכל השאר אותך כבר לא זוכרים
אבל אנחנו לא נשכח איך היית בחיים
הכול פתאום ורוד הכול פתאום מושלם
לאף אחד כבר לא אכפת כמעט משום דבר
רוצים רק נקמה לצאת מהשטחים
שכול העולם יושמד החיים כבר לא שווים
הבנות לא חשובות הבנים כבר לא גברים
היהודים הם עם סגולה
והערבים הם הגויים?
מתי כולם יבינו שכולם שווים
נמאס כבר מהמוות הדם על המדים
הצבא בא להגן בינתיים רק הורס
האנשים רוצים שלום הממשלה רוצה רק CASH
מתי יפסיק המוות המציאות הנוראה
לקום להודעה שחברך כבר לא אתך