אם היו לי כנפיים כבר מזמן לא היתי פה!
אבל אף אחד כבר לא הקשיב לי ממזמן , הויכוח נגמר , אמא סגרה את
הדלת הדימיונת שהיא בנתה בגללי מסביב לאוזנים שלה והטיעונים
שלי כבר מזמן לא נשמעים , וההערות שציניות בטוח לא, חשבתי
לצעוק משהו שהיא בטוח תשמע , אבל לא היה לי כוח לריב , לכעס
שלא יוביל איתה לכלום , אז החלטתי להרים דגל לבן , אז צעקתי..
"אם תמשיכי ככה אני עכשיו הולכת לעשות כלים!".
ודרך הדלתות על האוזנים של אמא חילחלו המילים הראשונות של
המשפט  שנשמעו לה כמו איום  ומהר היא הספיקה להדביק בי מבט של
ווווואאאאייייי  מה התחלתי עכשיו..... מלחמה! וכשהיא סימה
לבנות משפט כל כך מאיים ומעליב, והתחילה לפלוט אותו החוצה סוף
המשפט נקלט אצלה , אבל , אני סרקסטית שכמותי , כבר הספקתי
לשמוע מה היא באה להגיד , והחיוך של הגאונות שהיה לי על כל
הפנים על המשפט המצחיק שאמרתי שחשבתי שיביא ביני לבינה שלום של
צחוק.. כאילו נעלם כלא היה.....
היא ישר קלטה , לאמא שלי , לא יוצא לראות אותי עם הבעה כזאת על
הפנים , ולשמוע שקט ברקע זה בכלל נדיר במקרה שלי....
אמא אמרה מה שאסור להגיד לי , ואפילו אבא  שכועס עלי הרבה יותר
פעמים מעולם לא פלט את זה ככה , זה כאילו אמא חיפשה את הדמעות
שלי....
המשכתי לעמוד שם , פה פתוח והכל , עוד כמה שניות , , ואז
הסתובבתי ונבלעתי לתוך החשיכה של החדר שלי , בלי לסגור את הדלת
בדרמטיות  , בלי להדליק את האור פשוט נכנסתי.
ואמא היא לא אמר כלום , לא סליחה ילדה שלי לא התכוונתי , בחיים
לא , אני כל כך מתנצלת , קטנה שלי. .   כלום.  כאילו שמחה שסוף
סוף  יצא לה להגיד לי את זה , וההבעה שמראה על צער , היא היתה
שם רק כי כיא רצתה שכשהיא תגיד את זה , זה יהיה ממש מגיע לי ,
כמו שהיא תיכננה ולא , ככה...
אבא דאג, ישב שם כל אותו הזמן בלי לזוז בלי להוציא צליל ,אבא
שלי הוא סתם אבא סולידי.
אני לבנתיים נבלעתי בפוף כאילו לא היתי , מעכלת  את מה ששמעתי
, לאט לאט , בולעת ביס ביס , זה לא שלא ידעתי את זה לפני כן ,
אבל כשאמא אומרת את זה עם כל כך הרבה זדון זה כואב , המון.

נזכרתי איך פסח אחד אמא שלי פלטה באמצע הארוחה " מה אתם מצפים
ממנה היא טיפשה ראיתם כמה היא קיבלה בלשון! "  ואני רק ששמעתי
את זה , כל החושים התחדדו והלכתי משם בלי להגיד כלום כמו עכשיו
לתוך החדר שלי , ואמא באה להתנצל , והיסתכלתי עליה מקשקת מה
שהיא תיכננה לפלוט מהפה כדי שאני אסלח לה , או יותר נכון כדי
שאבא לא יכעס עליה,  ואמרתי , את לא יכלת להגיד לא נורא , היא
חכמה , ראיתם איזה ציונים מדהימים היא הביאה? לא , רק את
החולשה את תזכירי לפני כולם , וזה באמת מה שאת חושבת , שבגלל
הציון בלשון את יכולה להראות לכולם מה שאת כבר ממזמן יודעת
שהבת שלך טיפשה!
ואמא נעלבה , שלא אמרתי שאני טיפשה , אלא שהבת שלה טיפשה, משהו
ששיך לה ,, והיא לא אהבה לחשוב דברים רעים על הרכוש שלה ...
היא רצתה לגמור עם זה , אז מהר מהר פתאום היא חיבקה אותי ,
ולמרות שידעתי שזה לא מאהבה זו היתה הרגשה מדהימה , ליטוף כל
כך נעים , כל כך חם בין הזרועות שלה הסנטר שלה על הראש שלי
.... ולא היה מקום יותר טוב מזה ... בין הזרועות של אמא וסלחתי
לה  על המבוכה ההיא , כי היא נתנה לי מתנה , להרגיש כמו שלה
,אפילו אם זה היה רק לרגע .
עכשיו היא בחיים לא תחבק אותי על מה שהיא אמרה , כי היא חחושבת
שהגיע לי , וכשבלעתי את הגלולות שהדוקטור נתן והעינים נמחצו עד
שנסגרו לתמיד , ידעתי שעוד מעט אלוהים יחבק אותי  ואותה הרגשה
מדהימה של אהבה באותו ערב פסח תחזור אלי שוב , וככה היתי שלווה
על הפוף , חלמתי , אולי כשאמא תגלה אותי מחר בבוקר ואבא יחבק
אותה כדי להרגיע אותה , והיא תחשוב , כמה טוב בזרועות של אבא ,
אולי , אם רק היתי נותנת לה להרגיש ככה , הבת הטיפשה שלי עוד
היתה בחיים.