עזבה? כן.
בעיקרון זה היה רק לפני כיומיים אבל זה נראה הרבה יותר מזה.
המריבות עם ההורים? כן! ברור שהן לא נפסקות ומתחזקות מיום
ליום-אם פעם היו גם רגעים או אפילו ימים שלמים שבהם לא רבתי עם
ההורים, אז עכשיו הם אינם! עכשיו אין כמעט אפילו שנייה אחת
שאני נמצאת בבית או בכל מקום אחר עם ההורים ואנחנו לא רבים או
מתווכחים (חוץ ממקרים נדירים).
העבודות בבית? אל דאגה..! הם לא עושים את העבודה במקומה, הרי
בשביל מה אני כאן? מעכשיו אני זאת שאין לה זמן לנשום וכל היום
עובדת בבית (חוץ מהזמן שאני לומדת או בהפקה כמובן). מעכשיו, כל
עבודות הבית נפלו עליי ואין לי ממש זמן לנשום בין העבודה בבית,
הלימודים, ההפקה, ולפעמים גם הגיטרה.
מתגעגעת אליה? המון! אני מרגישה כאילו היא עזבה כבר לפני שנים.
עד כמה שלפעמים עצבנה אותי ואמא לא נתנה לה לעזור לי הרבה
במריבות איתם, עדיין הנוכחות שלה עזרה לי באיזשהו מובן (בצורה
מסוימת) והועילה לכל המצב.
לא יודעת איך אסתדר ככה שנה אם אפילו ב-3 ימים אני לא מצליחה
להסתדר! אנחנו רק בהתחלה ואפילו עוד לא הגענו לתקופת הבחינות,
ההפקה כרגע נמצאת במצב של רגיעה מבחינת החזרות וכבר אין לי זמן
לנשום! אז מה יהיה בהמשך? בתקופת הבגרויות? בשיא של ההפקה?
מה?
אם לא אמצא דרך להסתדר ולהתגבר, אני מפחדת שאעשה דברים מאוד
קיצוניים.
אני מנסה לשקול עזיבה של הבית כדי למנוע זאת, אבל נראה לי שזה
יהיה יותר גרוע מהמצב הנוכחי ובכלל לא נראה לי שיהיה לי לאן
ללכת.
בקיצור, מקווה להסתדר ואם לא אז לא נורא, לא ירגישו בחסרונו של
עוד נטל לעולם...
ד.-אני מצטערת, לא החזקתי מעמד-סליחה.