משאלה, אם היו נותנים לך משאלה, מה היית רוצה?
היתה לי הזדמנות כזו, דב ניגש אליי ופשוט נתן לי משאלה.
אמר שאפשר להשתמש במשאלה עד סוף דצמבר, אחר כך היא לא שווה
יותר. בדיוק היה אוקטובר ועדיין היה חם, ולי הייתה משאלה אחת
שניתן להגשים. זה היה די מכה, הרי תמיד שמעתי מאנשים מה הם לא
היו עושים בשביל דג זהב שייתן להם שלוש משאלות, אתם יודעים מה,
משאלה אחת, בדיוק כמו שהדב נתן לי. הנה עכשיו יש לי משאלה וכל
מה שאבקש יתגשם. לא הייתי מרוצה, הנה יש לי משאלה ומה מזה? זה
יותר גרוע מלזכות בלוטו ב 12 מיליון או עשרה מיליון, לצורך
העניין. כסף לא קונה את הכל, משאלה כן.
כמה פעמים אמרת לעצמך, אם היה לי ככה וככה, אם על כל פעם שאמרת
את המשפט היתה צומחת לי שערה על ראשי איזה שוקי זיקרי היה
מעמיד על ראשי את פסל החירות. מכל הפלספנות הזו לא יצא כלום.
אחרי כמה ימים כבר לא חשבתי על זה, וזה שכבר דצמבר וקר בכלל לא
סימן לי דבר, מבחינתי עדיין היה ה- 15 לאוקטובר, סתם יום חם.
יומיים לפני נשיקת חצות וזיקוקי הדינור עברתי ליד הכספומט
להוציא קצת מזומנים, ויחד עם הכרטיס יצאה גם המשאלה. זה היה
כמו למצוא שטר של מאה דולר על המדרכה, מאוד שימח, אבל היה גם
די עצוב שמישהו איבד, וחשבתי שזה מה שיקרה לי אם לא אבזבז את
המשאלה. ואז זה בא, כמו פלאש. החזקתי את המשאלה וביקשתי.
רצתי הביתה, בכלל לא עיניין אותי שרציתי למשוך באף של הבנק.
פתחתי את הדלת וראיתי אותם, צעירים ומאושרים, בדיוק כמו
שביקשתי. את המשאלה שהוגשמה שמרתי באוסף כרטיסי הפלסטיק.