מילים ולחן: אוריה גנור, עיבוד: זנגווילים
כבר שנים שלא ראיתי אור
עננים שחורים כיסו את עייני
והשחר הוא רק שחר
וילד בוכה הוא רק שברון לב
לאן נעלמה כל האופטמיות
למה הנפש כלואה וצועקת
כולם שטים בים של אכזבות
ובצומת התקווה אין לפנות
פזמון...
נמאס כבר לנשום, רק דכאון ועצב
נמאס כבר לחיות, אהבות שונאים
נמאס שכולם רק מקשטים ת'גועל
נמאס מהשקרים
גם אלוהים צבוע
נכון שאין הצדקה למוות
וגם אין הצדקה לחיי כפייה
אז למה לעזאזל כולם משתעבדים לשנאה
פזמון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.